בלוגים

פרצוף חמוץ / הבלוג של קובי ניב

אתם מדברים על אכזריות?

לפיגוע, לרצח, שהיה לפני כמה שבועות באלעד, נסמך בכל דיווח בכל כלי התקשורת הישראלים שם התואר "אכזרי". למה אכזרי? כנראה בגלל שבוצע באמצעות פגיעה ישירה, בלתי-אמצעית, של כלי הרצח בגופי הנרצחים, להבדיל מפגיעה מרוחקת כמו מרובים או תותחים או משיגורי טילים או פצצות ממטוסים.

אבל האם רצח שלושים מתפללים על ידי קצין הרפואה ברוך גולדשטיין, הוא פחות אכזרי מרצח שלושה אנשים בגרזנים, רק בגלל שבוצע בנשק צה"לי תקני? האם רצח שני מחבלים כבולים באמצעות ריצוץ גולגולותיהם על ידי בכיר השב"כ אהוד יתום הוא פחות אכזרי, רק כי ראש הממשלה אישר את זה? האם רצח הילדים ששיחקו כדורגל בחוף הים בעזה במבצע "צוק איתן" בטיל ששוגר מכלי טיס או שיט, הוא פחות אכזרי כי צה"ל סבר בטעות שמדובר בחולית גמדי קומנדו ימי של החמאס? ואישורו של בג"ץ לגרש אלפי פלסטינים מבתיהם ואדמותיהם, רק לפני שבועיים, זו לא אכזריות?

זירת הפיגוע באלעד, ביום חמישי. חמאס צפוי להמשיך לעודד פיגועים בגדה ולברך על כל פעולה
מוטי מילרוד
להמשך הפוסט

זה לא המשטרה ולא ההסברה. זה משטר רע

לא היה בלווייה של שירין אבו-עאקלה שום דבר שיצדיק את נוכחות המשטרה, בוודאי לא בצורה כזו מסיבית, לא את ההתערבות במסע, ובטח שלא את המכות שספגו נושאי הארון. אבל הרי "הם התחילו"

מתי לאחרונה, אם בכלל, ראיתם בטלוויזיה תמונות של שוטרים בועטים ומכים באלות, לאור יום ולעיני המצלמות והעולם, נושאי ארון בעת מסע לווייה? איזה משטר בעולם היה מעז לנהוג כך? אולי משטר האפרטהייד בדרום-אפריקה, שחלף מן העולם כבר לפני שנות דור, וגם אז, אם בכלל, הרחק מכל עין צופיה. אבל מי כן נוהג כך? ישראל. בשנת 2022. ועוד בלווייה של אישה שייתכן שחייליה עצמם הם שהרגו אותה. זוועה.

אם בתקופת המנדט בארץ-ישראל היו שוטרים בריטים בועטים ומכים נושאי ארון בלווייה של עיתונאי יהודי, שנהרג בקרב יריות בין הצבא הבריטי לאחת מהמחתרות, ושבה היו המתאבלים מניפים דגלי כחול-לבן וקוראים קריאות לאומניות בנוסח "מדינה עברית! עלייה חופשית!", איך אז הייתם קוראים לזה? "יום שישי השחור". ומלמדים עליו בבתי הספר שלכם כדי להדגים את אכזריותם של הכובשים הבריטים, נכון? יופי.

שוטרים בהלווית עיתונאית אל-ג'זירה שירין אבו עאקלה, בשישי
AHMAD GHARABLI - AFP
להמשך הפוסט

אין ערבים, יש גרזנים

כמו בכל שנה, טקס הדלקת המשואות היה גם השנה מביש במהותו ובכוונתו. כשעולה מאוקראינה מברכת בשפתה, אך 20% מהאוכלוסייה אינם מורשים לדבר בשפתם, הוא גם ימשיך להיות כזה

טקס פתיחת חגיגות יום העצמאות, הידוע ברבים כטקס הדלקת המשואות, הוא טקס מביש. ולא, לא שהטקס השנה היה מביש פחות או יותר מבשנים קודמות. הטקס הזה מביש בכל שנה מחדש. זהו טקס מביש, ולא משנה מי המנחים אותו, איזה שירים ומי שרים בו, אפרוחי איזו עיר רוקדים בו, איזה סמלים יוצרים הדגלנים ואם הם כותבים בגופם "תודה" או "הללויה", מי השר או השרה האחראים לו, ואפילו לא מי הם 12 הנבחרים מדליקי המשואות.

זהו טקס מביש בשורשו, במהותו, בכוונתו. זהו טקס שכל כולו הצהרה חגיגית בוטה ודוחה, החוזרת על עצמה בהקפדה מדי שנה, לפיה ישראל היא מדינה השייכת אך ורק ליהודים. לבניה ובנותיה הערבים החיים בה, המהווים 20% ממניין אזרחיה, אין, וגם לא יהיו בה לעולם, לא חלק ולא נחלה ולא כלום.

טקס הדלקת המשואות בשבוע שעבר. חגיגה שלנו ורק שלנו
אוהד צויגנברג
להמשך הפוסט

למה פתאום יש שקט מעזה?

לכאורה הכל כרגיל. הכל כמו בכל שנה בעונה הזאת. ובכל זאת, הפינאלה חסר. הנבלות מעזה לא יורים טילים וצה"ל לא מגיב במבצע. מה קרה לכם? התחרפתנם או מה?

לכאורה הכל נראה רגיל. כמו כל שנה בעונה הזאת. פסח. רמדאן. פיגועים. הרוגים. צה"ל מגיב. מבצעים. עצורים. הרוגים. הר הבית. מתפרעים. שער שכם. עמיחי שיקלי. מבצעים. פיגועים. הרוגים. הכל כאילו כרגיל, אבל בכל זאת משהו חסר. הפינאלה. הנבלות מעזה לא יורים טילים. צה"ל לא מגיב במבצע.

מה זה, צועקים מאוכזבים הצופים בפסטיבל השנתי הזה בטלוויזיה. למה שיניתם פתאום את הסוף של מחזה האביב? אתם לא יכולים לעשות משהו כדי שחמאס יירו את הטילים ושניירט אותם עם כיפת ברזל? זה הרי מצטלם נהדר. מה זה פה? איפה כל זה? מה קרה לכם? התחרפתנם או מה?

תפילה לרגל עיד אל-פיטר בחאן יונס, הבוקר
IBRAHEEM ABU MUSTAFA/רויט
להמשך הפוסט

תנו לראות כדורגל בימי הזיכרון

החשכת המסך ארבע פעמים בשנה לא נועדה כדי למנוע מאיתנו אסונות או מגפות, אלא כדי לכפות עלינו לחוש בעצב. והעצוב בטיפשות הזו היא שהעומדים מאחוריה הם מי שחרדים לגורל הדמוקרטיה

יש רק מדינה אחת בעולם - לא צפון קוריאה הקומוניסטית ולא איראן האיסלאמיסטית, אלא ישראל היהודית והדמוקרטית - שמונעת מאזרחיה ארבעה ערבים בכל שנה לצפות בביתם בשידורים חיים של משחקי כדורגל הנערכים בארצות הגויים.

פעמיים בעשור האחרון נדרשתי לסוגיה והנה אני שב אליה כי בנפשנו הדבר. השבוע ובשבוע הבא יימנע מאיתנו לצפות בשני משחקי חצי גמר ליגת האלופות בין ויאריאל לליברפול כי הם ייערכו בשני ערבי ימי הזיכרון - לשואה ולחללי צה"ל. מותר ואפשר לצפות באותם ערבים בכל דבר אחר בטלוויזיה (נטפליקס פתוח לכל), אבל כדורגל בשידור חי - לא. ייהרג ובל יעבור.

מוחמד סלאח. הכפייה הציונית קשה וחמורה פי כמה מהכפייה היהודית
PHIL NOBLE/רויטרס
להמשך הפוסט

הדת היא טמטום הזועק לשמיים

ח"כ עידית סילמן והעיתונאי יקי אדמקר הציגו החודש כיצד ניתן להביא את הטמטום הדתי לפסגות חדשות, קוסמיות. אנא, אלוהים, הושע נא, רבאק

הדת, כל דת, לאו דווקא היהודית, זו שאומרת לנו שיש איזה אל שברא את העולם, ושהוא השולט ומכתיב את כל מה שקורה ביקום, ושיש חיים אחרי המוות, וגן עדן וגיהנום וכל זה - זה טמטום אחד גדול. אבל אין ספק שהפלג היהודי-חרד"לי מביא את הטמטום הדתי לפסגות חדשות, קוסמיות.

והנה רק שתי דוגמאות טריות קטנטנות:

יקי אדמקר ועידית סילמן. שני אווילים חרד"ליסטים
תומר אפלבאום ונועם מושקוביץ
להמשך הפוסט

לכל הפלסטינים יש "עבר ביטחוני"

אל הידיעה על הריגתו של רעד חאזם, המפגע ממחנה הפליטים ג'נין, נוספו שלוש "עובדות" מטעם שב"כ על אודותיו. שלושתן מבטאות היטב את עוצמת העיוורון והטמטום הביטחוניסטי הישראלי

בשחר יום שישי, כשנתפרסמה הידיעה על הריגתו של המפגע רעד חאזם ממחנה הפליטים ג'נין, נתווספו אליה שלוש "עובדות" שמסר שב"כ: ראשית, לא היה לו עבר ביטחוני. שנית, הוא היה מנוע כניסה לישראל (רק מאוחר יותר הודלף שזה בגלל אבא שלו). ושלישית, הוא בכל זאת נכנס לישראל (מה אתם אומרים? איך הגעתם לזה? עבודה מודיעינית מרשימה. כל הכבוד!)

שלוש הקביעות הללו של שב"כ, כמיקשה אחת, הודהדו על-ידי התקשורת הישראלית כתוכי מאולף ומבטאות היטב את עוצמת העיוורון והטמטום הביטחוניסטי הישראלי, שכל מנגנוני תחזוק הכיבוש והדיכוי של העם הפלסטיני, שזה בעצם כולנו, עם ישראל כולו, לוקים בהם, כנראה ללא שמץ של תקווה לתקנה.

הפאב "אילקה" ברחוב דיזנגוף, זמן קצר אחרי הפיגוע
הדס פרוש
להמשך הפוסט

"נכבה חרטא", אבל הנה באה עוד אחת

איכשהו יצא שמכחישי נכבה נקבצים להם באולפני ערוץ "המורשת" 14 ומשם מאיימים בעוד נכבה. כדאי להזכיר לאראל סג"ל, ינון מגל, איתמר פליישמן ואפילו עוזי דיין שגם "הפתרון הסופי" לא היה סופי

הזן המעניין ביותר של הישראלים מכחישי הנכבה הוא של אלו שאומרים באותה נשימה ובלי למצמץ "לא הייתה שום נכבה, אבל אם תמשיכו לזרוק אבנים (או להרים ראש / לרצוח יהודים / זה בא בעוד כמה גרסאות), נעשה לכם עוד נכבה". איכשהו יצא שמכחישי הנכבה המאיימים בעוד נכבה הללו נקבצו להם באולפני ערוץ "המורשת" 14, שזו כנראה מורשתו, ואולי גם מטרתו - הפצת חזון הנכבה הנוספת והסופית לפלסטינים.

התנ"ך של מכחישי הנכבה הוא ספרון בשם "נכבא חרטא" (בסגנון "השוֹאה שמוּעה") שחיברו ארז תדמור ואראל סג"ל, אחד מכוכבי ערוץ 14. כוכב אחר של הערוץ הזה, ינון מגל, פנה לא מכבר לפלסטינים בתוכנית הרדיו ב-103FM ואיים עליהם: "אם תרימו את הראש - תהיה פה עוד נכבה". מיד קם לחזקו איתמר פליישמן, אחד ממשתתפי התוכנית "הפטריוטים" בהנחיית מגל בערוץ 14, והוסיף: "מה שקורה כאן זה שהערבים שכחו את הנכבה, והגיע הזמן להזכיר להם את הנכבה. להגיד להם שאם לא יתעשתו וימשיכו לרצוח את הילדים שלנו, התחנה הבאה שלהם זה מעבר לירדן ובמחנה אל-ירמוק בסוריה [...] תיקחו אותם במשאיות, תזרקו אותם מעבר לגבול וככה זה ייגמר".

אולפני ערוץ 14. מורשתו, אולי גם מטרתו - הפצת חזון הנכבה הנוספת
ישראל ברדוגו
להמשך הפוסט

עמית סגל צודק, אין לכם תשובה

מוסר אינו מתקיים בחלל ריק. פרשן "חדשות 12" שם את המוסר ביחס לקליטת הפליטים מאוקראינה בהקשר הנכון לכם, כלומר לרוב הציבור - ההקשר הציוני. אך זה אינו מוסר, זו חשבונאות

ב"אולפן שישי" לפני כשבועיים הביע עמית סגל את דעתו בעניין קליטת פליטים מאוקראינה. דבריו עוררו כצפוי את זעם "הנאורים".

"קודם כל צריך להגיד שכל בן אדם שרואה את התמונות [של הפליטים בנתב"ג] לבו נחמץ", אמר סגל. "[אבל] אני חושב שהסיפור הוא לא התמונות... למה? אנשים מותחים ביקורת על איילת שקד. כי היא הסכימה רק ל-5,000. מצוין. אז איילת שקד תפתח את שערי המדינה ל-50 אלף. אז יבוא הפליט ה-50,001 וגם הוא עלול להיות זקן שיהיה בנתב"ג ויתעלף. אז לא 50 אלף, אז 100 אלף. אז מהר מאוד אנחנו מגיעים לדיון האמיתי שמתקיים כאן: האם אנחנו בסוף מוותרים על הערך של מדינה יהודית בשביל הפליטים מאוקראינה".

עמית סגל
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

במשל הזה אנחנו רוסיה, לא אוקראינה

כולנו תופשים את פוטין כפולש ואת זלנסקי כמנהיג האומללים שהותקפו על לא עוול בכפם. ממש כפי שזה איתנו. רגע, מה? הרי המציאות היא הפוכה לגמרי - מ-1982 ועד ימינו אנו

בישראל, רוב הפוליטיקאים מכל המפלגות והעדות, כלי התקשורת מכל הצורות והסוגים, והאזרחים (כלומר היהודים) מכל המינים והדעות, תופשים ומציגים את רוסיה כפולשת, כמי שתוקפת בלי שום סיבה, מפעילה אלימות איומה ונוראה ומנהיגה הוא אכזר, משוגע ופושע מלחמה. ואילו אוקראינה ומנהיגה נתפשים כקורבנות אומללים, המותקפים ומופצצים על לא עוול בכפם.

כל זה יכול להיות נכון עד אלפית המילימטר, אבל המוזר, המצחיק ובעיקר העצוב הוא, שכמעט כולם אצלנו מזדהים בסיפור הזה עם העם האוקראיני, שלכאורה מותקף ומופצץ ונרדף כמונו, העם היהודי, על לא עוול בכפם על-ידי... על-ידי מי בעצם? המצרים בתקופת פרעה? הפרסים בתקופת אחשוורוש? הגרמנים בתקופת היטלר? המצרים בתקופת סאדאת? האיראנים בתקופת חומייני, או אולי חמנאי?

נאומו של נשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי, בפני חברי הכנסת מוקרן ברחבת הבימה בתל-אביב, השבוע
מוטי מילרוד
להמשך הפוסט

זו לא איילת שקד המרשעת. זו הציונות

כמעט כל מי שהתקוממו ונזעקו על התנהגות שרת הפנים כלפי הפליטים מאוקראינה לא תקפו את עצם המדיניות הנלוזה של ישראל. מקור הרוע הצרוף זה אינו בה כי אם ב"חוק השבות"

כמה טוב ומזכך שיש את איילת שקד הפשיסטית וערלת הלב לכאורה, שאפשר לתלות בה את רשעוּת הציונות ולמרוח בה את צואתנו כאילו היא זו שמסריחה ולא חלילה אנחנו, הא?

הנה, בשבועות האחרונים חוסמת ישראל, ברשעות ובאכזריות, את קליטתם בארץ של פליטים אוקראינים שאינם יהודים על-פי חוק השבות. תארו לעצמכם מה הייתם חשים לו מדינה כלשהי, נגיד פולין, הייתה חוסמת את כניסתם של פליטים יהודים מאוקראינה לשטחה ומתירה רק את כניסתם של לא יהודים.

שרת הפנים שקד בביקור בנתב"ג, אתמול. בסך הכל מבצעת מדיניות
מוטי מילרוד
להמשך הפוסט

השימוש בכוח נכשל. המסקנה: רק כוח!

המציאות, העולם, החיים, כל אלו לא נוצרו מבחינתנו אלא מסיבה אחת ויחידה ולצורך אחד בלבד - להוכיח שאנחנו צודקים במה שאנחנו חושבים, ויהיה זה חציל סגול, תרנגול גדול או חרגול

בני האדם - אנחנו, כולנו - הם יצורים די משונים. במהלך צמיחתנו, בגיל שש או 16 בערך, אנחנו מגיעים לאיזו מסקנה מוחלטת על "החיים", שלפעמים קרויים גם "המציאות" או "העולם". לרוב זה משהו כמו טיפשי כמו "החיים הם מלפפון חמוץ ולכן צריך לאכול אותם בלי מלח".

מהמסקנה הנחרצת הזאת שלנו, אחר-כך, במהלך חיינו הבוגרים, אנחנו גוזרים את כל מסקנות המשנה שלנו על כל מה שמתרחש לנו בחיים, ולא משנה מה. כל מה שמתרחש במציאות – יהיו זה מחלה, הבראה, מלחמה, שלום, הצלחה או כישלון – אך מוכיחים לנו כמה צדקנו שהחלטנו שהעולם הוא עגבנייה חרופה או תרנגולת ערופה או נסיעה לחיפה.

הריסות שנגרמו מהתקפות רוסיה בעיר אירפין, אתמול
ARIS MESSINIS - AFP
להמשך הפוסט

כל מה שמדינה צריכה: אלוהים ופצצה

הסיקור הרצוף בערוצי הטלוויזיה של הפלישה הרוסית לאוקראינה הוא בדיחה. אך למרות כל הבלבול והערפול והטמטום והטשטוש, לכולם יש כבר מסקנה. תשאלו את עמית סגל ואריה גולן

הסיקור הרצוף בערוצי הטלוויזיה של הפלישה הרוסית לאוקראינה הוא בדיחה. בכל אחד מהערוצים מסתובבים שליחים בערי אוקראינה ומדווחים לנו משם על מלחמה שהם לא רואים ולא מראים ושאין להם מושג היכן וכיצד היא מתרחשת. במקום זאת הם משוטטים ברחובות ובתחנות רכבת, ומראים לנו אנשים יושבים, קמים, הולכים, רצים, נוסעים, ומראיינים אותם על כך ושגם להם, כמו הכתבים, אין מושג מה קורה ומה יהיה. אה, והם מסכמים כל הזמן ששומעים הדי פיצוצים ו"בחזרה אליכם לאולפן".

ובאולפנים יושבים המומחים – לפוטין, לביידן, לרוסיה, לאוקראינה, לנאט"ו, לאונסק"ו, לביטחון, לכלכלה, לבנקים ולטנקים. וגם להם, כמו לאזרחי אוקראינה ולכתבים שם, אין מושג מה קורה ומה יהיה. ולמרות זאת, הם מסבירים לנו בדיוק מילימטרי מה קורה ומה יהיה ושאי אפשר לדעת מה קורה ומה יהיה.

עמית סגל ואריה גולן
אריק סולטן, תאגיד "כאן"
להמשך הפוסט

והפעם ב"הישרדות": בורא עולם בברית עם אודליה

רקע רוחשת דרמה שלא לומר טרגדיה: מתברר שליה ניצחה בדו-קרב וניצחונה מנע מאודליה לראות סרטון עם הילדים שלה. על כך אודליה הנפגעת לא שוכחת ולא סולחת. יש לה דיבור עם השם יתברך

ערוץ 13, הישרדות VIP, פרק 41. עוד דו-קרב לחיים ולמוות. הפעם בין לִיָה לאָלָה. הן צריכות להניח כדורים על מסלול הנשפך לשולחן נטוי ולתפוס אותם באחת מהיציאות. הראשונה שלא מצליחה לתפוס כדור והוא נופל על החול - מפסידה. אם אלה מפסידה - לא נורא, יהיה לה עוד צ'אנס. אבל אם ליה מפסידה - אמא'לה, היא מודחת סופית מהמשחק.

אבל זה לא כל הסיפור. ברקע רוחשת, עוד מהפרק הקודם, דרמה, שלא לומר טרגדיה קורעת לב: מתברר שליה ניצחה בדו-קרב וניצחונה זה מנע מאודליה לראות סרטון עם הילדים שלה. ועל כך אודליה הנפגעת לא שוכחת לליה המרשעת. לפיכך, היא אומרת בראיון ערוך המשודר תוך כדי הדו-קרב: "מבחינתי ליה לא חוזרת למשחק. יש בורא-עולם, אבא שבשמיים, שומע כל תפילה, כמו שהוא הביא אותי עד לפה, והוא הלך איתי צעד צעד, גם בצעד הזה הוא יהיה איתי".

אודליה. "ביקשתי מבורא עולם, קח את הדמעות שלי"
צילום מסך מתוך "רשת 13"
להמשך הפוסט

רק אנחנו בני אדם, כל השאר זבל

כמעט בכל מדינה בעולם מקרה המוות של עומר עבד אל-מג'יד אסעד היה מוגדר "רצח" או "הריגה". אצלנו קוראים לזה "פגיעה בערכי צה"ל" וגם זה לא היה קורה אלמלא היה אמריקאי

כמעט בכל מדינה בעולם, כששוטרים או חיילים תופסים זקן בן 80, מבלי שנחשד בדבר, כופתים אותו, סותמים את פיו וזורקים אותו באיזה חור בקור וכך גורמים למותו - זה נקרא "רצח" או לפחות "הריגה" והמבצעים מועמדים לדין. אצלנו קוראים לזה "פגיעה בערכי צה"ל" וההורגים ננזפים בנו-נו-נו או מודחים לעבודות מטבח. ובכלל, אם אותו זקן לא היה במקרה אזרח אמריקאי, אלא סתם פלסטיני מחורבן רגיל - אפילו המעט העלוב הזה לא היה קורה. מן הסתם, דובר צה"ל היה מדווח לנו שהוא מת מסיבה שלא הובהרה ובכך הייתה תמה הפרשה.

אבל בגלל אזרחותו האמריקאית של עומר עבד אל-מג׳יד אסעד, הרמטכ"ל כוכבי הטריח עצמו אל שגריר ארה"ב בישראל והתנצל על ההריגה. לא הרמטכ"ל ולא איש בשרשרת הפיקוד הצבאית או המדינית של ישראל טרח להביע צער או להתנצל בפני משפחתו של אסעד. ורק אזכיר כאן שאחרי הטבח שעשה חייל ירדני בנערות ישראליות, הטריח עצמו המלך חוסיין ובא לבית של כל אחת מהמשפחות השכולות, כרע ברך בפניהן וביקש את סליחתן. עוד ערבי מחורבן.

מחסום ניצני עוז סמוך לטול-כרם, השנה
עופר וקנין
להמשך הפוסט

עזבו את השופטת כרייף. מה עם השופט הרבסט?

נשיא ביהמ"ש השלום בירושלים הפליא בנימוקיו המטופשים בעת שאישר את הסדר הטיעון שנחתם עם אריה דרעי. כנראה ששופטי ישראל לא באמת יושבים בתוך עמם

בעוד כל העולם, אשתו, בן-זוגה וארצנו הנהדרת עוסקים בעניינה של השופטת המודחת אתי כרייף שהוחשדה כי הגיעה לכאורה לכס המשפט באמצעים מיניים-חבריים, מסר בשידור חי נשיא בית משפט השלום המכהן בירושלים, השופט שמואל הרבסט, את גזר דינו של השר והח"כ לשעבר אריה דרעי, שהואשם בעבירות מס חמורות.

השופט הרבסט קיבל את הסדר הטיעון ככתבו וכלשונו, כולל העונש שנקבע בו, לאחר שמצא אותו "מאוזן וראוי". אלא שבסיפא של נימוקיו טרח השופט המכובד להוסיף, כך השתמע לכאורה מדבריו, שדרעי אף נטל על עצמו מרצונו עונש נוסף. "הנאשם התפטר מכנסת ישראל", אמר. "מדובר באדם שעומד בראש מפלגה גדולה, מדובר באדם שהשליחות הציבורית והחיים הציבוריים מלווים אותו למעשה מגיל צעיר, אפילו צעיר מאוד, והדבר הזה הוא דבר שצריך לקחת אותו בחשבון. הנאשם התרחק ממוקדי כוח בעקבות הדבר הזה".

אריה דרעי במסיבת העיתונאים בכנסת, בשבוע שעבר
אוהד צויגנברג
להמשך הפוסט

נערי הגבעות פורעים ברשות, בסמכות ובשליחות

לפני כשבועיים רעשה קצת הארץ. אפילו בחדשות בטלוויזיה הראו תמונות. פורעים יהודים תקפו נוטעי עצים פלסטינים ויהודים בשטחים. אז מה קרה? כרגיל, אף חשוד לא נעצר ושום דין לא מוצה ולו כזית

לפני כשבועיים רעשה קצת הארץ. אפילו בחדשות הטלוויזיה הראו תמונות. פורעים יהודים רעולי פנים תקפו נוטעי עצים בשטחים. נו, כן. אז מה קרה? על מה קמה הזעקה? על כך שהפורעים לא הסתפקו הפעם בכיסוח ערבים, אלא כיסחו ראשים גם של כמה יהודים שהשתתפו בנטיעות הללו. על כך קמה הזעקה.

ואכן, העובדה שלא רק יהודים-ישראלים, אלא גם ערבים פלסטינים הותקפו בפרעות הללו, נמחקה מהדיווחים ומהתודעה, והמגנים והמזדעזעים דיברו רק על "תקיפת מפגיני השמאל", קרי היהודים. ויזדעקו כולם: "אללי! הם חובטים גם ביהודים! זוועת אלוהים!" מיד קפצו שרים ואלופים וראשי מועצות וממשלות, כמו תמיד כשמקרים כאלו מצולמים, וגינו כולם את "המעשים הנפשעים" של "הקיצונים", וקראו למשטרה לתפוס אותם ולמצות עמם את הדין.

פינוי המאחז אביתר, בשנה שעברה
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

כדור הארץ שייך לעם ישראל

טיסה של "יונייטד" בקו ניו יורק-תל אביב חזרה על עקבותיה בגלל שני נוסעים ישראלים שתפסו מושבים במחלקת עסקים וסירבו לפנותם. והרי אנו מכירים זאת היטב מחיינו כאן. הכל שלנו

טיסה של "יונייטד" מניו-יורק לתל-אביב שבה על עקבותיה לאחר ששני נוסעים ישראלים התעמתו עם צוות המטוס. "הם התיישבו במחלקת עסקים", סיפר אחד הנוסעים, "וכשביקשו מהם את הכרטיסים המתאימים הם לא הציגו. התחילה מהומה שבעקבותיה הקברניטה פנתה לאחור והחזירה את המטוס לניו-יורק".

והרי כולנו מכירים את זה היטב מחיינו בישראל. בתור, בכביש, בחנייה, בכל מקום - אנשים תופסים מקום לא להם, וכשמישהו מעז לבקש מהם שיחזרו למקומם מתפתחת מהומה עם קללות, דחיפות ומכות. כי התפישה הישראלית היא שהמקום שתפסנו הוא שלנו. כי "היינו פה קודם" ומי אתה בכלל שתגיד לנו איפה לעמוד? ואיפה היית בצבא, הא? ויש בורא-עולם, ברוך השם, ואנחנו עברנו שואה ויאללה תתחפף.

מתוך הפרק "אביתר שלא הכרתם" בסדרה של צופית גרנט
צילום מסך
להמשך הפוסט

נתניהו? בלי טריקים ושטיקים? אתם בטוחים?

חוץ מניר ברקת, אין פוליטיקאי או עיתונאי או קצין בכיר או פקיד בכיר אחד במדינת ישראל שלא ברח מהדיבורים ומההבטחות של נתניהו כמו מאש רעילה. והנה, בסוף השבוע, מהפך!

אלף פעמים ויותר נשבע בנימין נתניהו באמא שלו ובאביו המנוחים ובספר התורה שקיבל מוולדימיר פוטין, שהפעם מה שהוא אומר ומבטיח וחותם עליו זה "בלי טריקים ובלי שטיקים". ובכל אלף הפעמים הללו, זה תמיד היה שקר וכזב, ושטיק וטריק, ולא שום דבר אחר. לכאורה, אין פוליטיקאי או עיתונאי או קצין בכיר או פקיד בכיר אחד במדינת ישראל שלא הפנים זאת, ובורח מהדיבורים ומההבטחות ומהשטיקים והטריקים של נתניהו כמו מאש רעילה. חוץ אולי באמת מניר ברקת, שעדיין מאמין שנתניהו ימנה אותו לשר האוצר.

אבל פתאום, מהפך. לא רק ברקת מאמין לנתניהו, אלא גם כל העיתונאים והפרשנים בערוצי הטלוויזיה מאמינים פתאום כמו פתיים למה שמדליפים להם או מתדרכים אותם "מקורבי נתניהו", כאילו נתניהו "באמת ובתמים" מתכוון לחתום עם הצורר המשפטי מנדלבליט על הסדר טיעון שיכלול קלון שירחיק אותו לשבע שנים, כלומר לעולמי עולמים, מן החיים הפוליטיים והציבוריים. עמית סגל, הפרשן המדיני הבכיר של ישראל, המקורב למלכות ולאלוהים בכבודו ובעצמו, נזעק לחלל שבת, כשזיו השכינה על פניו הנוהרים ובישר לנו שאפילו בקרב משפחת נתניהו יש התומכים במהלך. וואו!

עמית סגל. "עוד ייאלץ, אבוי, לאכול בשמחה את הכיפה"
צילום מסך
להמשך הפוסט

אורי משגב הוכיח: הציונות היא קולוניאליזם

במאמרו בשבוע שעבר ביצע עיתונאי "הארץ" מעשה לוליינות לוגי מרהיב. אז תודה, אורי. באת לקלל ויצא מברך. ואולי ההיפך – באת לברך ויצאת מקלל. זה לא משנה

במסגרת מאמציו הבלתי-נלאים של עמיתנו אורי משגב להגן על "הציונות" שלו משלל המתנכלים לה, הוא ביצע כאן בשבוע שעבר, במאמרו "הציונות אינה קולוניאליזם, ההתנחלות אינה ציונות", מעשה לוליינות לוגי מרהיב. הנעשה בשטחי יהודה ושומרון הכבושים הוא אומנם קולוניאליזם, כתב משגב, אבל מעשה הקולוניאליזם הזה אינו של "הציונות", קרי של המדינה הכובשת, אלא של המתנחלים היושבים בשטחים הכבושים.

למה ככה? כי המתנחלים אינם ציונים. ולמה אינם ציונים? כי בניגוד לציונים, "הקיבוצניקים והמושבניקים שקבעו את גבולות המדינה בעזרת הרובה והמחרשה", הרי שהמתנחלים "עושים בדיוק את ההיפך", טוען משגב. אבל זה לא נכון. הם לא עושים את ההיפך. הם עושים בדיוק אותו דבר. גם המתנחלים מנסים, ממש כמו הקיבוצניקים והמושבניקים, לקבוע את גבולות המדינה בעזרת הרובה והמחרשה.

גדר ההפרדה בין בלעין להתנחלות מודיעין עילית
Majdi Mohammed / AP
להמשך הפוסט

בנק דיסקונט ורותם סלע כפורצי דרך

האם בנק, או חברה מסחרית כלשהי, שמים בפרסומיהם המיועדים לחרדים תמונות נשים? ברור שלא. פרסומות לא נועדו לקדם נאורות אלא למכור מוצרים. ובכל זאת, בקמפיין של דיסקונט יש מה להלל

בשבוע שעבר יצא קצפו הטלפוני של עמיתנו ניר גונטז' על בכירי בנק דיסקונט, שלמרות שבחרו ברותם סלע כפרזנטורית עבור מסע הפרסום החדש שלהם, בחרו לשים תמונה של גבר במקום תמונתה במרחבי העדה החרדית.

וכי על מה בדיוק הקצף? האם בנק אחר, או חברה מסחרית כלשהי, שמים בפרסומיהם המיועדים לחרדים תמונות נשים? ברור שלא. פרסומות לא נועדו לקדם נאורות אלא למכור מוצרים, ולפיכך - אף גוף כלכלי לא ישים תמונה של אישה בפרסומיו לחרדים.

רותם סלע בפרסומת לבנק דיסקונט
מתוך ערוץ היוטיוב
להמשך הפוסט

ישראל, המקום המסוכן ביותר בעולם ליהודים

העמדה שמהדהדת כאן השכם וערב סביב הפיגועים או הניסיונות לפיגועים או על החשש מאיראן הגרעינית - היא שקר מוחלט. אבל אתם יודעים מה? בסדר, בואו נזרום עם זה לרגע

בזמן האחרון מקפידים כל הדוברים לאחר פיגוע או ניסיון פיגוע להכריז שהיורה/ הדורס/ הדוקרת עשו זאת "רק בגלל שאנחנו שאנחנו [אני, אחי, אשתי] יהודים". כלי התקשורת מהדהדים כמובן את דבריהם כתוכים. הדברים נאמרים שוב ושוב כדי שתתקבע כאמת הטענה לפיה הפלסטינים מנסים לפגוע בנו בשל "שנאת יהודים". כלומר, בגלל שהם אנטישמים, ולא בגלל שאנחנו מתעללים בהם, מקפחים את פרנסתם, עושקים את רכושם, גוזלים את אדמותיהם וממררים את חייהם עד מוות. לא, לא בגלל זה הם מנסים לפגוע בנו, כולל בשוטרי מג"ב דרוזים. הם עושים זאת "רק בגלל שאנחנו יהודים" והם אנטישמים. ככה זה.

כמובן שזה שקר מוחלט, אבל אתם יודעים מה? בסדר, נזרום. נניח באמת שכל ניסיונות הפיגועים מתבצעים בנו "רק בגלל שאנחנו יהודים". אם כך, ישראל היא המקום המסוכן ביותר ליהודים עלי אדמות. שהרי אין עוד מדינה בעולם שבה כל-כך הרבה יהודים נרדפים ונרצחים אך ורק בשל יהדותם. לא ארה"ב, אפילו לא צרפת, ובטח לא בפולין. ישראל.

הצעדה לעבר חומש בעקבות הפיגוע שבו נרצח יהודה דימנטמן, החודש
אמיר לוי
להמשך הפוסט

ההבדל בין אבי לוזון למיכה גודמן

גם "האינטלקטואל" של הימין וגם יו"ר מכבי פתח תקוה בכדורגל נפלו בפח האדנות הציוני הגזעני. אחד בחאן אל-אחמר, שני בסכנין. ובכל זאת, יש משהו שהשני הבין והראשון כנראה לא יבין

כשנשאל ד"ר מיכה גודמן בראיון לעיתון זה, כאדם וכ"אינטלקטואל", בעניין המחלוקת לגבי "פינוי" היישוב הבדואי חאן אל-אחמר, סמוך להתנחלות מעלה אדומים שבה הוא מתגורר, השיב "אני לא לוקח צד", שכן הוא לא מתעניין בנושא, ולא השקיע בו את כובד מחשבתו. לפיכך אין לו דעה בעניין. אם היו מעבר להררי היומרה של ד"ר גודמן גם קצת שכל וידע, היה מבין שאין איש כזה ש"לא לוקח צד" או שאין לו כביכול דעה בעניין שנוי במחלוקת. אין חיה כזאת, ולא יכול להיות אדם כזה.

כי איזה צד אינו לוקח צד? התשובה ברורה מאליה. מי שאינו לוקח צד לכאורה שייך תמיד לצד החזק, השולט, המועדף, המפלה, העושק, הגוזל, המדכא, הפוגע. לעולם לא יגיד מישהו מהצד המופלה, המדוכא, הנשלט והנפגע שהוא אינו לוקח צד. כשיש מצב של אפליה, דיכוי או עושק - למשל כלפי השחורים בתקופת העבדות בארה"ב; או האפרטהייד בדרום אפריקה; או כלפי היהודים בתקופת השלטון הנאצי בגרמניה; או כלפי המהגרים המזרחים בישראל של שנות החמישים והשישים; או כלפי הפלסטינים בישראל ובוודאי באלה שחיים בשטחים שנכבשו ב-1967 - לא לקחת צד פירושו לתמוך בצד המדכא, המפלה, העושק, המגרש והמשמיד.

מיכה גודמן ואבי לוזון
אוהד צויגנברג וניר קידר
להמשך הפוסט

מטרת ההתעללות בשב"חים היא התעללות

המדינה, השלטון, כולנו, מתייחסים אל "השוהים הבלתי חוקיים" כאילו הם אחת הסכנות הגדולות ביותר לשלומנו. זה שקר. את ההסבר לכך ניתן למצוא בסיבה שכ-200 אלף מהם נמצאים בישראל מדי יום

בשבוע שעבר שודרה ב"חדשות 12" כתבה גדולה בשני חלקים, ערב אחר ערב, של גלעד שלמור על השב"חים. שב"חים הם, כידוע, ראשי-תיבות כיבושיים שכבר הפכו לשגורים בשפה העברית - "שוהים בלתי חוקיים". המילים האלו, וכמובן הקיצור שלהם, הן מילים מטונפות, נאלחות, שבאו לכבס ולהלבין את השקר שבו נוח לנו לחיות. האנשים האלו הם לא שוהים ולא זמניים כאן. וכמובן שהם גם לא נטולי זהות. אלו פלסטינים מהשטחים הכבושים המתגנבים לישראל כדי למצוא פרנסה. הם גם לא "בלתי חוקיים". אין דבר כזה בני אדם "לא חוקיים". הם גם לא "שוהים בלתי חוקיים" ולא "שב"חים". הם פלסטינים נטולי רישיון משלטונות הכיבוש לעבוד בשטח ישראל. זה הכול.

הכתבה נפתחה בנתונים. "על פי הערכת מערכת הביטחון", אמר שלמור, "ישנם בישראל, בכל רגע נתון, 300 אלף פלסטינים, מתוכם כ-200 אלף בלתי-חוקיים". לפי אותם גורמים ביטחוניים, לדברי שלמור והשקופית, בארבע השנים האחרונות ביצעו "שוהים בלתי חוקיים" 20 פיגועים, שבהם נרצחה אישה אחת.

ניר קידר
להמשך הפוסט

תפקידה של מרצ – לטהר את השרצ

מרצ לא התנגדה ואינה מתנגדת לכיבוש, להיפך. היא משמשת לישראל כעלה תאנה לכיבוס הכיבוש והצגתו בעולם כ"נאור" לכאורה. זו שליחותה המדינית וזה תפקידה ההיסטורי

פה ושם צצים אנשים התוהים מה עושה מרצ בממשלה הנוכחית, הממשיכה ואף מכבידה ידה במלאכת "הכיבוש" של 67' - שלמעשה הינו המשכה של הנכבה מ-48' - והדיכוי של הפלסטינים בשטחים. שהרי, תוהים התוהים, מרצ היא מפלגה שחרתה לכאורה על דגלה את סיום "הכיבוש", והנה היא עושה בדיוק ההיפך מכך.

לא נכון, מה פתאום?! מזדרזים מנהיגי וחסידי מרצ לענות לתוהים התמימים, אתם מדברים שטויות. אתם מעדיפים ממשלה של בן-גביר וליצמן ורגב? (כאילו שבעניין ''הכיבושי'' יש הבדל) וחוץ מזה, הכי חשוב היה להעיף מהשלטון את נתניהו המושחת. ועוד יותר חוץ מזה, אנחנו רק מפלגה קטנה, ויכולת ההשפעה שלנו מועטה, אז בינתיים (ב-54 השנים שחלפו וב-82 שיבואו) אין לנו ברירה אלא לקחת חלק בכיבוש הזה. אבל אנחנו עדיין בהחלט נגדו ובעד הקמתה של מדינה פלסטינית לצד ישראל, אז תסתמו.

יו"ר מרצ ניצן הורוביץ עם תמר זנדברג ויאיר גולן במהלך הבחירות במארס
אליהו הרשקוביץ
להמשך הפוסט

משפט נתניהו – לא חשוב ולא מעניין

המשפט הזה חשוב רק לנתניהו עצמו, שכן הוא משאיר אותו בכותרות, ולכלי התקשורת, בעיקר לחדשות בטלוויזיה, שמדווחים ממנו באופן שוטף ושוצף. כמה אפשר לשמוע את הגיא פלגים מקריאים?

משפט נתניהו. שלושה שופטים. שלושה תיקים. ארבעה נאשמים. שישה סניגורים. 330 עדים. בקצב הזה הוא יסתיים, בהערכה אופטימית, בשנת 2037, כשנתניהו יהיה בן 88. זה הולך להיות המשפט הארוך, המתוקשר והיקר ביותר בתולדות ישראל, ובה בעת גם המשפט הכי חסר חשיבות והכי לא מעניין בתולדות האומה.

נתניהו כבר מזמן לא ראש הממשלה. הוא הועבר מתפקידו בלי שום קשר למשפטו, או בגלל שהעם מאס בשחיתותו לכאורה. הוא הועף מתפקידו כי כל הפוליטיקאים שהוא הוליך שולל ורימה במהלך תריסר שנות ראש-ממשלותו מאסו בו ובשקריו והעיפו אותו קיבינמט. שום קשר למשפט.

נתניהו בביהמ"ש עם פרקליטיו בעז בן-צור ועמית חדד
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

שמואל פלג - הכי ישראלי שיש

בישראל, הקריטריון היחיד שנותר כדי לקבוע מיהו הפושע ומיהו הקורבן הוא תעודת הזהות – הלנו הוא או לצרינו? - גם אם הוא יהיר, צדקן, שקרן, אלים וטיפש

דומה שהפרויקט הציוני התעכל עד תום וכל שנותר ממנו הן עצמותיו, גזענותו. הקריטריון היחיד שנותר כדי לקבוע מיהו הפושע ומיהו הקורבן בכל עניין הוא תעודת הזהות – הלנו הוא או לצרינו? כך מעצר של זוג יהודים-ישראלים שהתנהגו באופן מחשיד בטורקיה הוא חטיפה מזוויעה. לעומת זאת מעשה חטיפה ממשי, פלילי, שמבצע יהודי-ישראלי, סבא, סגן-אלוף שמואל פלג, מוצג בתקשורת כ"חטיפה" במירכאות והוא מרואיין כאילו היה גיבור לאומי רב-חסד ותושייה, משהו בין יהודה המכבי לטרומפלדור.

לא סתם הסבא החוטף נחשב פה לאיזה גיבור לאומי. הוא מבטא במעלליו את רוח הישראליות, את הישראליזם. ראשית, היהירות. המחשבה שתערים באופן נכלולי ויעני מתוחכם על בית המשפט ורשויות החוק באיטליה, ואז רשויות החוק בישראל יאפשרו לך, בדיעבד, להחזיק לנצח בילד. וכי למה בעצם? הרי לא היה מלכתחילה שום סיכוי שהחטיפה הזאת תעבור לך בשלום או תשאיר בידיך את הילד.

הסב, שמואל פלג, בראיון ב"אולפן שישי"
אולפן שישי חדשות 12 מאקו טיוי
להמשך הפוסט

עושקים זעירים ומיתות קלות ערך

על שלושה פועלי בניין ערבים שנהרגו - לא תשמעו בחדשות. על ההתנהלות של ישראייר וחברות הביטוח - גם לא תשמעו בחדשות

אין מקום לדאגה. כשאומרים ברדיו ש"פועל בניין נהרג ב...", אתם לא מודאגים שמא זה הבן או הבן-דוד שלכם, נכון? אתם צודקים. בשבוע שעבר היו אלה עבד אל-רחמן עיד מהיישוב כאבול, חאלד אבראהים סמארהי מאזור בית לחם וסיף חנתולי מאזור ג'נין. אז אין מה לדאוג, הא?

הנה מבחן בגרות בגזענות מעשית: כמה שנות מאסר היה מטיל בית משפט בישראל על אדם, כלומר יהודי, שהיה יורה והורג אדם, כלומר יהודי, שניסה לגנוב את רכבו? שנה וחצי, שנתיים וחודשיים, שלוש שנים וחצי? אתם צודקים, כל התשובות נכונות. יפה. עברתם את הבחינה בהצלחה. מלבד "עונש" תשעת חודשי עבודות השירות שהטיל בית המשפט על אריה שיף, היהודי שהרג את "הפורץ הבדואי", הוא גזר עליו גם לשלם למשפחת ההרוג פיצוי בסך עשרת אלפים שקל על מותו. מה אפשר לקנות בעשרת אלפים שקל? בדקתי. מאזדה 3 מודל 2007. יאללה, תבלו.

אריה שיף
אליהו הרשקוביץ
להמשך הפוסט

מה אכפת לכם מי זה מאחורי המסכה?

למה אתם צופים ב"הזמר במסכה", "הישרדות" ושאר תוכניות ההבל והזבל? מה אכפת לכם אם זה מיקי או ניקי או ציקי גולדברג או גולדשטיין, או מה אמר נאור בוזגלו על מאור בוזגלו?

כמיליון ישראלים, כך לפי הנתונים, צופים במקביל בשתי תוכניות הריאליטי המתחרות של תאגיד הטלוויזיה המסחרי הדו-ראשי "קרשת". אבל למה? למה כל-כך הרבה אנשים מתעניינים בדברים כל-כך לא מעניינים?

מה אכפת לכם מי זה שם מאחורי המסכה, הא? אם זה מיקי או ניקי או ציקי, גולדברג או גולדשטיין? איזה עניין יש לכם בסלבים מהליגה השנייה ששרים לא-משהו? מה, בגלל שצדי צרפתי כמעט חוטף התקף לב כשמתברר שמאחורי המסכה נמצא לא משנה מי? בגלל שאופירה אסייג צועקת "אני מתה" בכל פעם שמתגלה שמאחורי הבננה או האיגואנה זוהי דנה או חנה אוחנה?

נחמיה שטרסלר ב"הזמר במסכה". מהמסים הגבוהים שאנחנו משלמים
צילום מסך, קשת 12
להמשך הפוסט

למה הבריחה מכלא גלבוע כל-כך נכשלה

ספר שנכתב לכאורה ב-1973 בידי יוצא מלחמת וייטנאם מתאר סיטואציה מוזרה לכאורה בפני עצמה, אך אם יש מי שמבינים אותה היטב הם זכריה זביידי, חמשת חבריו ואיתם עוד מיליוני פלסטינים

אלן ג'יי סקוט, סופר הלום קרב ממלחמת וייטנאם, תיאר ב-1973 בספרו היחיד, Zibi Born for Free, סיטואציה מוזרה לכאורה. זיבי, גיבור הספר, הוא אסיר בכלא דבנפורט שנידון ל-66 שנות מאסר על רצח חוואי שהתעלל בו בעת שעבד אצלו כנער. הוא חופר במשך שנים מנהרה כדי לברוא מהכלא, ואכן, לילה אחד, אחרי שכבר ריצה 22 שנות מאסר, הוא מצליח לברוח.

אלא שאז, עם צאתו מהמנהרה, מתברר לזיבי שהוא נמצא בחצרו של כלא אחר, סאות'גייט, שאינו שונה כמעט במאום מהכלא שממנו ברח. רק צבע מדי האסירים, שעות הארוחות, והמראה והשמות של האסירים הסטריאוטיפים המאיישים את המתקן - הידען, השתקן, הסדרן, המלשן, הרכלן, הפלספן וכו' - שונים. גם מהכלא זה חולם ומתכנן זיבי לברוח, אלא שכעבור עוד 17 שנה מסתיים פתאום הספר, הכתוב כיומן, באמצעה של מילה, מבלי שניתן לכך כל הסבר. לקוראים לא נותר אלא להבין כי זיבי מת מסיבה כלשהי, אחרי 39 שנים בכלא וללא רגע אחד של חירות.

כלא גלבוע, סמוך לפיר המנהרה שממנה נמלטו ששת האסירים הפלסטינים
גיל אליהו
להמשך הפוסט

כל הריגת ערבי היא הגנה עצמית

שתי ידיעות שהתפרסמו בשבוע שעבר מעלות את השאלה אם מערכות אכיפת החוק בישראל חורצות את הדין לא לפי מה שאירע בשטח, אלא לפי הנרטיב הציוני

ביום חמישי התפרסמו שתי ידיעות משפטיות, לכאורה בלתי קשורות, שדווקא כן קשורות בעבותות ושופכות אור עצוב על חשכת ההוויה הקרויה "מדינת ישראל".

בבוקר פרסם "הארץ" שבג"ץ דחה את בקשת משפחתו של יעקוב אבו אל-קיעאן, שנורה למוות בידי שוטרים בכפר אום אל-חיראן ב-2017, לפתוח מחדש את תיק החקירה נגד השוטרים המעורבים בתקרית. זאת, על אף שקבע שהפרשה "אינה שעתה היפה של המשטרה, בלשון המעטה" ושאבו אל-קיעאן חף מפשע למרות שהמשטרה טענה לאחר התקרית כי הוא מחבל.

אשתו וילדיו של אבו אל-קיעאן ליד אנדרטה לזכרו ביישוב חורה, ב-2018
אליהו הרשקוביץ
להמשך הפוסט

אנחנו מתנגדים לכיבוש. הסיני. בטיבט

הודעתה של סאלי רוני כי לא תאפשר לתרגם לעברית את ספרה החדש משום ישראל מקיימת אפרטהייד נגד הפלסטינים הכניסה אותה לשתי קטגוריות אפשריות בארצנו: מטומטמת או אנטישמית. למה?

סאלי רוני, הסופרת האירית המצליחה, ששני ספריה הראשונים תורגמו לעברית והצליחו גם בארץ, הודיעה שלא תאפשר לתרגם לעברית את ספרה החדש Beautiful World, Where Are You. לטענתה, "המערכת הישראלית להפרדה ושליטה גזעית נגד הפלסטינים עונה להגדרה של אפרטהייד לפי החוק הבינלאומי", ולכן "אני פשוט מרגישה שזה לא נכון עבורי, בנסיבות הקיימות, לחתום על חוזה עם חברה [הוצאה לאור] שלא מביעה הסתייגות פומבית מהאפרטהייד ולא מביעה תמיכה בעם הפלסטיני".

הודעתה של רוני עוררה כמובן מהומה קלה בארץ, וקוממה עליה לא רק את חוגי הימין הדתי והלאומני למיניהם, שקמו עליה לקללה כצפוי, אלא במפתיע גם לוחמי זכויות אדם ומתנגדי כיבוש לכאורה מ"השמאל". אחד מהם הגיב למשל ב"הארץ" לאמור: "הוציאה לי את החשק לקרוא את ספרייה, למרות שיש משהו בטיעונה על ישראל".

סאלי רוני. המערכת הישראלית עונה להגדרה של אפרטהייד
HENRY NICHOLLS/רויטרס
להמשך הפוסט

שובו של "הרצח הרומנטי"

מה רומנטי ביחסים המעוותים והרצחניים שהתפתחו בין האח הפסיכיאטרי אדוארד קצ'ורה לבין הנערה פגועת הנפש ליטל יעל מלניק? הגיע הזמן להפסיק את השימוש בקשקוש הקרוי "צו הרחקה"

לפני כעשרה ימים אירע בארץ מקרה רצח מחריד. על-פי החשד, אח פסיכיאטרי בשם אדוארד קצ'ורה, בן 49, רצח באכזריות את הנערה בת 17 ליטל יעל מלניק, שננטשה כשהייתה תינוקת ומאז טופלה במוסדות פסיכיאטריים כמתבגרת פגועת נפש. השניים הכירו במסגרת עבודתו של קצ'ורה בבית חולים פסיכיאטרי, ומאז התקיימו... או שמוטב אולי לומר שהגבר קיים עם הנערה יחסים.

איזה יחסים באמת? איזה יחסים באמת יכולים היו להתקיים, מחוץ ומעבר ליחסי מטפל-מטופלת, בין אח פסיכיאטרי בן 49 לבין נערה פגועת נפש בת 17? ומה נאמר על זה בתקשורת? שהם "היו בקשר", "בקשר זוגי", "בקשר אינטימי", ש"לחשוד ולנערה הייתה מערכת יחסים" ויש שהוסיפו "מערכת יחסים אינטימית". במקום אחד, רק במקום אחד, העזו וכתבו כי בצו ההרחקה שהוצא נגד קצ'ורה קודם לרצח "צוין כי החשוד מקיים עם יעל יחסי מין". וואלה!

ליטל יעל מלניק
באדיבות המשפחה
להמשך הפוסט

המשותף בין נפתלי בנט לאתגר קרת

רה"מ מבטא שוב ושוב דעה ישראלית מוסכמת לפיה "החיים" מתקיימים כביכול בנפרד, באיזו פלנטה או ממד אחרים, מן "הפוליטיקה". הדעה הזו מושרשת לא רק בהדיוטות, אלא גם באנשי רוח

ראש הממשלה החדש שלנו, נפתלי בנט, גם אם הוא טוב מקודמו, הוא כסיל ובער. כסיל כי הוא מצלצל להורי חייל פצוע וטועה בשם בנם ולא יודע באיזה בית חולים הוא מאושפז, ובנאום בעצרת האו"ם הוא תוקף את פקידי ממשלו ושכאלו. והוא בער כי כפי שאמר למראיין כשהתמנה לשר החינוך: "לא יצא לו" לראות אף מחזה של חנוך לוין. הייתכן שלשר החינוך בממשלת בריטניה "לא יצא" לראות אף מחזה של שייקספיר? שלשר החינוך בממשלת יוון "לא יצא" לשמוע אף שיר של תיאודוראקיס? לא לראות אף מחזה של לוין זה לא בורות. זו בערות.

ייתכן שגם על זיגמונד פרויד "לא יצא לו" לשמוע. כי באותו נאום בעצרת האו"ם, בנט גם הודיע לעולם ש"הישראלים לא קמים בבוקר במחשבה על הסכסוך", אלא "רוצים לחיות חיים טובים, לדאוג למשפחות שלנו ולבנות עולם טוב יותר עבור ילדינו". אלא שכל בר-דעת בעולם לא הבין מכך שאין לנו סכסוך עם הפלסטינים ולכן לא צריך לפתור אותו, כפי שראש הממשלה התכוון לומר, אלא בדיוק ההיפך: שבהחלט יש סכסוך ושהישראלים לגמרי מודעים לקיומו, אלא שהם אינם חפצים בפתרונו. הם חפצים ב"חיים טובים" לעצמם, שפירושם המשך השליטה הצבאית על כמה מיליוני בני אדם משוללי זכויות.

נפתלי בנט ואתגר קרת
עופר וקנין ומגד גוזני
להמשך הפוסט

גם אנחנו קצת טליבאן

סוגת "ההפרדה המגדרית" של ההפרדה, או נכון יותר "אפללה", היא לא רק צורה מגעילה במיוחד של אפליה, אלא שזו גם אפליה שכל כולה הטרדה מינית

"טליבאן יאפשר לנשים ללמוד באוניברסיטה", דיווח אתר "וואלה" ומיד השבית את השמחה - "אך הארגון יאסור על שיעורים מעורבים עם גברים - כך אמר השר להשכלה גבוהה [זאב אלקין האפגני – ק.נ] מטעם הארגון הקיצוני". כן, כן, איזה קיצוניים, מטורללים, קנאים ומיזוגנים נוראים טליבאן האיסלמיסטים האלה, הא וואלה?! אבל למה? וכי בישראל שלנו, היהודוניסטית, המודרניסטית והפלורליסטית להפליא זה לא גם כן קצת ככה?

הנה, ראו מה מספר לנו אותו "וואלה" בידיעה אחרת מלפני שלושה חודשים: "בג"ץ אישר את ההפרדה המגדרית במוסדות ההשכלה הגבוהה" ברוב של שלושה (השופטים הגברים מלצר, הנדל ואלרון) נגד שניים (השופט פוגלמן והשופטת ברון). נו, אז מה בדיוק ההבדל בין החכמים הגדולים של טליבאן באפגניסטאן לבין השופטים העליונים בישראל?

הפרדה מגדרית במכללה החרדית בירושלים, ב-2011
מיכל פתאל
להמשך הפוסט

החזירו את הילד לאיטליה

התקשורת משתפת פעולה ברובה עם הפושעים שחטפו את איתן בירן, בכך שהיא מכבסת את פשעם במילים כמו "טרגדיה" ו"משפט שלמה" ובכך שהיא מעניקה להם "זמן מסך" כאילו היו צדיקים

מדובר באחד הפשעים החמורים ביותר בספר החוקים. העונש על-פי החוק הישראלי על חטיפת ילד מחזקתו החוקית הוא עד 20 שנות מאסר. זה מעשה הפשע שביצע שמואל פלג, כשחטף, ביודעו שמדובר בפשע, את נכדו איתן בירן בן השש, ניצול התרסקות הרכבל, מחזקתה החוקית של דודתו, איה, בהתאם להחלטת בית המשפט באיטליה. החטיפה הזו נוגדת כל חוק ואמנה הנהוגים הן באיטליה והן בישראל.

על מעשה הפשע הזה לא יכסו מילים יפות או התייפחויות, כנות או מבוימות, מול מצלמות הטלוויזיה. גם העובדה שהחוטף הוא סבו של הילד היא חסרת משמעות לצורך העניין. לכן על החוטף ומשתפי הפעולה עמו להחזיר את הילד ללא דיחוי, כמה שיותר מהר, ומרצונם החופשי לחזקת דודתו באיטליה. ואם לא, אז בהוראה של בית משפט ישראלי. אין כאן שום מקום להתחכמויות, התפלפלויות או עיכובים.

הסב, שמואל פלג, בראיון ב"אולפן שישי"
אולפן שישי חדשות 12 מאקו טיוי
להמשך הפוסט

לא תברחו מזה

הבריחה מכלא גלבוע היא לא מפגע או פיגוע ביטחוני. לא באמת נשקפת סכנה לישראל מההימלטות הזאת. הפגיעה היא אך ורק באגו הציוני. זו גם הסיבה לזעקה המרה על הרג בראל חדריה שמואלי

הנקודה הרגישה שלנו במה שאנחנו מגדירים "ביטחון ישראל" כחלק ממלחמת הדיכוי שלנו בעם הפלסטיני, הוא לא מחבלים מתאבדים ולא הרג חיילים ולא רצח ילדים, אלא הפגיעה באגו הלאומי שלנו ובתחושת העליונות שלנו, אדוני הארץ, על הילידים הפלסטינים בכול התחומים - השכלי, המוסרי, הטכנולוגי, הצבאי ובמה לא. בהכול. והנה באו ברצף שני המאורעות "הביטחוניים" האחרונים - הרג הצלף בראל חדריה שמואלי בידי פלסטיני ובריחתם של ששת האסירים הפלסטינים מהכלא השמור ביותר בישראל - הציפו את פגיעותו של האגו האדנותי הציוני והניבו שלל רב של תגובות מטורללות ומוטרפות.

וכי למה קמה הזעקה הכל-כך מרה במקרה על הריגתו של חדריה שמואלי? הרי זה לא ש"מחבל" שחט ילד בשנתו. הפלסטיני הרג חייל ישראלי שהיה שם כדי להרוג אותו. ככה זה במלחמה, לא? כל צד מנסה להרוג את השני. לרוב מצליח הצד המוגן והחמוש להרוג בחסרי המגן הבלתי חמושים, כלומר אנחנו בהם, ולעתים רחוקות, פה ושם, גם הם הורגים בנו קצת. ככה זה במלחמה חד-צדדית ובלתי הוגנת. על כך קמה הצעקה - איך זה שמפקדי צבאנו מאפשרים להם להרוג אחד מאיתנו, מוגן וחמוש כמו טנק, בעת מה שצריך להיות שם זה שאנחנו נהרוג בהם? "כמו כבשים", כפי שאמר האב השכול.

מחסום משטרה בצומת יזרעאל, השבוע
רמי שלוש
להמשך הפוסט

המציאוּת היא סאטירה

סאטירת הדגל של "קשת" היא בכלל לא תוכנית החיקויים "ארץ נהדרת", אלא מה שמתרחש באתר האינטרנט שלה "מאקו" במדור "סלבס". הנה לכם דוגמית מופלאה קולעת וקורעת

סאטירת הדגל של "קשת" היא בכלל לא תוכנית החיקויים "ארץ נהדרת" - זו שמודיעה לצופים מראש את מי הולכים לחקות כי ברור שהחיקויים כה דלים שבלי שיגידו לנו מי זה לא נדע לזהות אותו. סאטירת הדגל של "קשת" מתרחשת באתר האינטרנט שלה "מאקו" במדור "סלבס". והנה לכם משם דוגמית מופלאה לטקסט סאטירי נוקב, חריף, שנון ומצחיק מאת יפעת הללי אברהם, שכותבת בלשון רבים:

"הערב (ה') ציפי רומנו תעמוד מתחת לחופה בפעם השנייה בחייה יחד עם בת זוגה, נועה משש. השתיים התארסו באירוע מרגש בחודש יוני האחרון, ומאז אנחנו מחכים בציפייה ליום המרגש בחייהן... ורגע לפני שאנחנו מתחילות לבכות מהתרגשות – גילינו את המחיר המטורף של אירוע השנה...  ציפי ונועה יינשאו הערב באירוע מרגש עם 350 מוזמנים... האירוע ייערך בקונספט צרפתי קלאסי ועל ההפקה הופקדה המפיקה סינגה. עלות עיצוב האולם - שיעוצב בניחוח פריז של המאה ה-19 - תעמוד על כ-150 אלף שקלים.

חתונה
באדיבות wedaway / צור
להמשך הפוסט

מי אלו הגזענים האלו?

הורי התלמידים בבית הספר היסודי "נוף ים" בהרצליה פיתוח זועמים על החלטת המנהלת למנות מורה ערבייה למחנכת כיתה. בואו נבדוק למי הצביעו שם כמה חודשים קודם לכן

איך אנחנו "מוכיחים" שאנחנו לא גזענים? על ידי כך שאנחנו מאשימים אחרים בגזענות. לאמור, הם - בן-גביר, המתנחלים, הביביסטים הם גזענים (כלפי ערבים), ולפיכך אנחנו – הנאורים, השמאלנים, קוראי "הארץ" מוקיעים אותם על כך. משמע, אנחנו לא גזענים. אך האומנם זה כך? האומנם רק הימניים-הדתיים-השחורים הם גזענים, ואילו אתם, אנחנו, הנאורים בעיני עצמנו, חפים וצחים מגזענות כעורנו הלבן הנשרף כאן בשמש?

ניקח אפוא לדוגמה את מקרה הגזענות האחרון בעיירת הפיתוח הרצליה פיתוח. הורים לתלמידים בבית הספר היסודי "נוף ים" זועמים, מוחים, פונים לעירייה ולתקשורת, בזעקה מרה על שמנהלת בית הספר חפצה למנות מורה ערבייה למחנכת כיתה. לא שהם גזענים, חס וחלילה, אבל לא ייתכן שערבייה תחנך ילדים יהודים איך לאכול תפוח בדבש.

תלמידים בתל אביב, בפברואר. המצולמים אינם קשורים לכתבה
מוטי מילרוד
להמשך הפוסט

על שלוש לקויות נופלת האנושות במאבק בקורונה

אם העולם, כלומר האנושות, כושלת באופן כל-כך טוטאלי במאבקה מול מגפה עולמית קלה יחסית, למרות שלל האמצעים העומדים לרשותה, אז מה יהיה כשתפרוץ מגפה חריפה יותר?

זה לא ביבי ולא בנט או ליצמן או שאשא-ביטון, גם לא טראמפ, ג'ונסון, מקרון, בולסונארו או מרקל שכשלו, בינתיים לפחות, בהתמודדות מול מגפת הקורונה. זה המין האנושי, האנושות כולה, שכשלה. כושלת.

מצד אחד, הידד! המין האנושי הצליח להפליא ולפתח מהר חיסונים יעילים נגד הנגיף, אבל בה בעת, למרות זאת, המגפה לא הודברה מעל פני האדמה בעצם בשום מקום, באף מדינה, לא משנה מה האמצעים שננקטו בה. לא בסין, לא בסינגפור, לא בשוודיה וגם לא בישראל או בניו-זילנד, שהיו לכאורה, או כך הן הציגו עצמן, הראשונות להתגבר על הקורונה ולחזור כביכול לשגרה. ולא היא. המגפה לא נגמרה בשום מקום. היא חיה ובועטת בזנים משתנים ובגלים עולים ויורדים.

הפסקת צהריים במתחם החיסונים בהיכל הספורט בעיר ליון, צרפת
Laurent Cipriani / AP
להמשך הפוסט

מי אנחנו? מי אתם?

אם השואה מקבלת את מדליית הזהב של האנטישמיות, והאיראנים את מדליית הכסף, אז ההתבוללות זה מינימום מדליית ארד. אבל רגע, זה לא אנחנו ששולחים את הרבנים להציץ לנו בתחתונים?

רגע מרגש בתולדות האומה. על הפודיום, בגבעת הפודיום, בטוקיו עומד ארטיום פלדיום. לא, סליחה. ארטיום פלדיום זה סגסוגת של פלדה אמנותית. היהודי שעומד על הפודיום, מדליית זהב על צווארו, שמו בישראל ארטיום דולגופיאט. שם עברי, ישראלי, יהודי, רגיל, כמו דודי אמסלם, איל ברקוביץ' ומנסור עבאס. ודגל ישראל עולה אל-על, מעל כולם. והתקווה מתנגנת, ומאחורי המסך ארטיום שלנו, הילד של כולנו, שר את ההמנון הלאומי, או אולי הוא שר מילים אחרות, שיר אחר, אי אפשר לדעת. ונפש כל יהודי, כל ישראלי, הומיה, ואין עין בארץ, אומרים בטלוויזיה, וגם בעולם, של כל יהודי שעינו לציון צופיה, אין עין שנשארת יבשה. הורה! אה, לא, סליחה, הורה זה ברוסית. הידד אל על ישראל. ומאז חורבן הבית השני לא נראתה שמחה כזאת בישראל, עד שלינוי אשרם זכתה גם היה במדליית זהב, והתקווה, ונפש יהודי ועין לציון בוכיה וכל זה, פעם שנייה. אבל רגע. למה אמא של ארטיום פתאום אומרת שיופי שהוא זכה בזהב בשביל ישראל, אבל למה, היא מתלוננת, הנבלה, שהוא לא יכול להתחתן, הא? הא, היא צודקת, הגויה הצדיקה, אמא של המוזהב היהודי שלנו, נציג ישראל, איך זה באמת יכול להיות דבר כזה? עוד פעם הרבנים האלו מתערבים לנו בחיים, בוחשים לנו במבושים, יימח שמם, אנטישמים. רגע, אבל זה לא אנחנו, החילונים, הכאילו חילונים, שבחרנו ברבנים שיפשפשו לנו במבושים לראות אם אנחנו יהודים? למה, מי מינה אותם לזה? הם את עצמם? או שזה עוד פעם הביבי זה עם צחי נוי? רגע, זה לא אתם, אנחנו, ששלחנו אותם להציץ לנו בתחתונים?

אז מה אתם רוצים? אתם לא רוצים מדינה יהודית? מה, אתם בעד התבוללות, שלא נדע? הרי זה, ההתבוללות, זה שמד של היהדות. זה יותר גרוע מהשואה. טוב, נו, לא יותר גרוע. אבל אם השואה מקבלת את מדליית הזהב של האנטישמיות, והאיראנים את מדליית הכסף, אז ההתבוללות זה מינימום מדליית ארד. אז אתם נגד התבוללות, לא? מה אתם רוצים שהבת שלכם תתחתן עם ערבי או עם גוי, שלא נדע? לא, לא, לא ניתן, לערבים ולגויים את בנותינו לזיין! אז בשביל זה שלחנו את הרבנים האלו, שיתביישו להם, להציץ לאלופים אולימפיים בתחתונים, ואם הם לא יהודים לא לתת להם להתחתן עם בנותינו. גועל הפש הרבנים האלו מה שהם עושים בשבילנו. ובכלל, הארטיום הזה, עם כל הכבוד לו, ויש כבוד, הוא בכלל לא יהודי. רגע, אז מה הוא עושה בארץ? איך הוא הגיע מאוקראינה לייצג את ישראל באולימפיאדה? אה, מה, אתם לא מכירים את הפטנט? לפי חוק השבות. חוק השבות חל גם מי שאינם יהודים, אבל אחד מהסבאים או הסבא-רבאים שלהם היה יהודי, אז חוק השבות חל עליהם כאילו היו יהודים. זה לא בצחוק. זה ככה זה. זה החוק. רק בשתי מדינות בעולם יש או היה חוק כזה, חוק שמגדיר מיהו יהודי, כי חוץ משתי המדינות הללו לאף מדינה לא היה ולא אכפת מיהו יהודי ומיהו משקפופי. וכך רק בגרמניה הנאצית ובישראל הציונית, החוק הגדיר ומגדיר מיהו יהודי וקובע שהיהודי הוא מי שסבתא או סבא או סבתא-רבא או סבא רבא שלו היו יהודים. בגרמניה קראו לזה חוקי נירנברג. בישראל קוראים לזה חוק השבות. אז מי אתם, מי אנחנו? נאצים או ציונים? מה פתאום? איזו שאלה זו בכלל? יהודים אנחנו, אחים! זה לפחות מה שאמר מנחם בגין לדודו טופז.

ארטיום דולגופיאט חוגג את זכייתו בזהב בהתעמלות קרקע, החודש
Natacha Pisarenko/אי־פי
להמשך הפוסט

יש להטיל סגר על הבלתי-מחוסנים

אם המסרבים להתחסן הם סכנה לכלל החברה, מדוע "המבוגרים האחראים" לא עושים כלום נגדם? למה משחקים בקקה במקום לעשות מה שצריך? ממילא חיים כאן תחת כפייה, מה בדיוק הבעיה?

זה שבועות וחודשים שכל "המבוגרים האחראים" במדינה – שרי הממשלה, זאת והקודמת; פקידי ומומחי משרד הבריאות; מנהלי בתי-חולים ורופאים בכירים - חוזרים ומזהירים ש"אם מיליון הבלתי-מחוסנים לא יתחסנו, קרוב לוודאי שניאלץ לחזור ולהטיל סגר ממושך בחגים".

אוקיי. הבנו. הבלתי-מחוסנים מהווים סכנה לכלל החברה. אם הם לא יתחסנו, ניאלץ לחזור למדיניות הסגרים. בסדר. אז למה אתם לא עושים כלום כדי למנוע את הסגר הזה בחגים? למה אתם לא כופים על הבלתי-מתחסנים להתחסן וסוגרים עניין? למה אתם משחקים בקקה (תו ירוק, מסכות סגולות, בידודים צהובים) במקום לעשות מה שצריך לעשות, כלומר לכפות על הבלתי-מתחסנים להתחסן? למה במקום להטיל סגר על מיליון הבלתי-מתחסנים, אתם מתכוונים להטיל סגר גם עליהם וגם על ששת המיליונים שהתחסנו? איפה ההיגיון פה? זה הרי טמטום גמור.

פרופ' גבי ברבש מקבל את החיסון השלישי בבית החולים איכילוב, החודש
הדס פרוש
להמשך הפוסט

הַתִּפְלֶצֶת כְּתִפְאֶרֶת

החשדות לגבי יהודה משי-זהב היו ידועים ומוכרים, אך הושתקו. איש לא נקף בעניינם אצבע. כמו אצל שי אביטל. אם זה נכון על "תעשיית" הדוגמנות, אז מה זה אומר כשמדובר במדינה?

הקדוש ברוך הוא, כמה שהוא לא קיים, ככה הוא אוהב את בנו, יהודה משי-זהב, החרדי הקיצוני שהפך לסופר-ציוני, ואת עמו ישראל. הנה, רק הוחשד בתקשורת משי-זהב, מדליק המשואה וכמעט חתן פרס ישראל, כמי שבמשך עשרות שנים הטריד מינית ואנס ילדים וילדות וגם בגופות שלח ידו, מיד נזדרז הבורא שלא היה ולא נברא להסיט ממשי-זהב אהוב נפשו וממדינת ישראל הקדושה לו, את אש הגיהנום ולהצילם מתופת הביזיון.

ראשית, הלך והדליף לעיתון "הארץ" עוכר ישראל (נפלאות דרכי האלוהים, הא?) את דבר פדופיליותו של משי-זהב ובכך מנע מהמדינה את הביזיון שבמתן פרס ישראל לפדופיל ונקרופיל לכאורה. אחר-כך התיר למשי-זהב שלו לנסות ולשלוח יד בנפשו, מה שהוא בדרך כלל אוסר באיסור חמור על אנשיו. על כך הוסיף והרג 45 ממאמיניו האדוקים דווקא בהילולה לכבודו שלו בהר מירון השגיא. וכשחשש שגם הרצח ההמוני הזה זה לא יספיק כדי להשכיח את את דבר התועבה והנבלה של משי-זהב ומדינת ישראל, הזדרז הכל-יכול ופצח במבצע "שומר החומות", עם טילים מכל המינים ולכל הכיוונים, והרג בהם ובנו נשים וטף. בסוף זה באמת הצליח וסיפור יהודה משי-זהב נשכח כמעט כלא היה.

יהודה משי-זהב
גיל כהן מגן
להמשך הפוסט

זו לא "עליונות מוסרית", זו יכולת הרג

הסדרה התיעודית "השמידו את כל הפראים!" של רשת HBO, המוקרנת בימים אלה ב-yes VOD, מוסיפה נדבך רלוונטי למדורת ההבלים שמאפיינת את הטיהור האתני שלנו בילידי הארץ

ניחוח מתקתק ונעים של "עליונות מוסרית" מבית היוצר של הקולוניאליזם הלבן והגזען מלווה את המפעל הציוני מאז התחלנו במבצע "יישוב הארץ", קרי: הטיהור האתני של הילידים הפלסטינים מארץ ישראל. הם - הערבים - פרימיטיבים, ברברים, פראים, רוצחים, אכזרים, חסרי תרבות, נטולי מוסר וכל הפויה הזה. ואילו אנחנו, היהודים, בדיוק ההיפך. בני תרבות (צ'כוב כבר אמרנו), משכילים, נאורים, מוסריים וכל ההללויה הזאת.

העובדות אומרות ההיפך. אנחנו טבחנו בהם פי כמה וכמה משהם בנו (החל בנכבה, עבור בקיביה וכפר קאסם, דרך מערת המכפלה וסברה ושתילה ועוד היד נטויה); גירשנו מאדמתם ומארצם כ-700 אלף מהם (גם אם הם ברחו - אנחנו לא נותנים לחזור, אז גירשנו), הרסנו, החרבנו ומחקנו מעל פני האדמה מאות כפרים שלהם. אנחנו ממשיכים בזה גם בעצם הימים האלו. יום-יום הורגים בהם, מגרשים אותם, גוזלים את אדמותיהם.

מתוך "השמידו את כל הפראים!"
HBO
להמשך הפוסט

קוסמטיקה, סריגה, אונס - עניינים של נשים

ההתרעמות על התנגדות האופוזיציה לשמירת דגימות מנפגעות עבירות מין מכוונת בעיקר כלפי חברות הכנסת, כאילו שנתניהו, הגבר, לא היה זה שהורה להן, כפה עליהן, להצביע כך

בשבוע שעבר הצביעה מליאת הכנסת בקריאה טרומית על הצעת החוק של ח"כ מירב בן-ארי (יש עתיד) המחייבת שמירה של ערכות שנלקחו מקורבנות אונס  לתקופת זמן בלתי מוגבלת, במקום ל-90 יום בלבד כפי שקובע החוק כיום. להתנגד לחוק כזה פירושו להקל על אנסים לבצע את זממם ולחמוק מעונש. כלומר, לתמוך במעשי אונס. והנה, בעוד חברי הקואליציה והרשימה המשותפת מהאופוזיציה נהגו כבני אדם והצביעו בעד החוק (64 ח"כים), כל חברי האופוזיציה הימנית-חרדית בהנהגת בנימין נתניהו (51 ח"כים) הצביעו כאיש אחד נגד החוק. כלומר, הביעו תמיכה באנסים ובמעשי אונס.

ההצבעה מעוררת החלחלה והזוועה הזו של האופוזיציה גרמה בצדק לזעם רב ברשתות החברתיות ובתקשורת. אלא שהזעם הופנה לא חלילה נגד נתניהו שהורה לחברי האופוזיציה להצביע בעד תמיכה באונס, ולא נגד מי מחברי הכנסת הגברים של הליכוד, המפלגות החרדיות (טוב נו, שם יש רק גברים) ו"הציונות הדתית", אלא נגד הנשים שהצביעו כך, חברות הכנסת מהליכוד והציונות הדתית.

הפגנת תמיכה בנפגעות עבירות מין בתל אביב, במארס
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

הרשימה המטופשת

חד"ש, תע"ל ובל"ד נדרשו ונדרשות ללכת לקראת הרוב הציוני השליט כדי שהשיתוף המיוחל עם היהודים יתרחש. במקום זאת, פעם אחר פעם הן בוחרות חרמות ולאווים שלא יכולים להביא לשום כלום

בתחילת 2015, תחת הכותרת "הערבים הם התקווה", כתבתי מעל דפי עיתון זה ש"הקמת הרשימה הערבית המשותפת היא בשורה משמחת הנושאת עמה תקווה חדשה ואמיתית לעם ישראל, לכן כל יהודי שוחר טוב צריך להצביע בעבורה".

חשבתי כך כי האמנתי, ועדיין מאמין, שרק שיתוף מלא בחיי המדינה, כולל בשלטון, של הפלסטינים אזרחי ישראל, יכול להביא למפנה היסטורי שיוליך אותנו להסדר ולשלום שאנו כה זקוקים לו. אבל אני לא עד כדי כך תמים. היה לי ברור מלכתחילה ששלל המפלגות הציוניות, שהם הרוב השליט, שלא לומר העריץ, יעשה כל מאמץ דווקא כשכוחם הפוליטי של הערבים יגדל, שלא לשתף אותם חלילה בשום אופן בשלטון. ואכן כך היה.

חברי הרשימה המשותפת אחרי שהתיקון לחוק האזרחות לא עבור, בשבוע שעבר
אוהד צויגנברג
להמשך הפוסט

עֲקוּדִים לַטַּיִס

דבר נציג ההורים בטקס סיום קורס טיס 182 היה נאום פוליטי-אידאולוגי מבעית. זה עבר בשקט, כאילו כלום. ואולי אלו באמת הדברים ש"עם ישראל" מאמין בהם? שאלה טובה

בבוקר שאחרי סיום קורס טיס 182, לפני כשבועיים, נזדרז "ידיעות אחרונות", העיתון הלאומני של המדינה, לפרסם את נאומו של "ר', אביו של אחד ממסיימי הקורס, שבירך במסדר הכנפיים בשם ההורים". אבל לפני שאדון בדייסה הקלישאית-דתית-לאומנית שיצאה מפיו של ר' (למה גם שם פרטי של אב חסוי? מה, האיראנים יקראו ויגבירו את סיבוב הצנטריופוגות?) נשאלת השאלה מי ואיך בוחרים מי ידבר בשם ההורים. ההורים עצמם? מפקד הקורס? ולפי מה? בגלל שגם הוא טייס (ואולי לכן ר')? בגלל שהוא דתי (אומר בנאום "אלוקים")? ואם הוא גם טייס וגם דתי, אז בכלל.

שאלות. אבל אגש לטקסט עצמו. "אברהם אבינו, אבי האומה", פותח ואומר אבא ר', "נענה לקריאת האלוקים לצאת לדרך הארוכה, לכונן את עמנו הנפלא. הוא השיב במילה אחת 'הנני' והתייצב למשימה המפרכת ללא קושיות ושאלות, במסירות אין קץ". ככה? באמת?! האומנם עמנו "נפלא"? נפלא כמו כל העמים או נפלא מכל העמים? ובמה נפלאותינו? בזה שאנחנו יודעים להטיס מטוסים ולהפציץ בסיסי טילים ומחנות פליטים? או שאולי בזה שאנחנו, כפי שמפליא להדגים הדובר, "עם יהיר ומתנשא" כמו שאמר עלינו שארל דה-גול?

גדי ימפל / דובר צה"
להמשך הפוסט

"הציונות הדתית" היא סכנה קיומית

ארבעה מתווכים אמריקאים שופכים אור חדש בסדרה "הגורם האנושי" על הגורמים שהכשילו את הסכמי אוסלו. הם מציגים סיפור אחר מזה שהתקבע בנרטיב היהודי-ישראלי ומפוגג אשליה אחת גדולה

הסיפור שנתקבע בתודעה הישראלית לגבי הסכמי אוסלו, בהולכת ראשי הממשלה אהוד ברק ובנימין נתניהו, הוא שמה שהכשיל אותם הם פיגועי התופת הפלסטיניים. האומנם? הסדרה התיעודית החדשה "הגורם האנושי" (HOT VOD) בבימויו של דרור מורה, מי שיצר בזמנו את "שומרי הסף" הנפלאה, שופכת אור חדש על הניסיונות הכושלים למצוא לפתרונות לסכסוך הישראלי-ערבי בכלל והישראלי-פלסטיני בפרט, בנקודת מבטם של ארבעה מתווכים האמריקאים.

הארבעה - דניס רוס, מרטין אינדיק, דן קרצר ואהרון מילר - הם יהודים, כך שאם הם אולי קצת מוטים, זה בטח לא לטובת הערבים. למרות זאת, הם מציגים סיפור אחר מזה שאנחנו מספרים לעצמנו ונתקבע בתודעתנו כאמת מוצקה. בראייתם, שני המאורעות הקריטיים שגרמו לקריסת הסכמי אוסלו לא נעשו ולא נגרמו בידי הרשות הפלסטינית או חמאס, אלא בידי שני יהודים-ישראלים מבניה של "הציונות הדתית", עם או בלי מרכאות, זו שרואה בציונות וביהדות מטרה ומצווה אחת - יישוב ארץ ישראל. כלומר, גירוש, ו"אם לא תהיה ברירה" אז המתת כל הפלסטינים היושבים בשטח הקרוי בפיהם "ארץ ישראל" ("בינתיים", כמאמר בצלאל סמוטריץ'), שבעצם אין לו גבול.

דניס רוס בסדרה "הגורם האנושי". אם הוא קצת מוטה, זה לא לטובת הערבים
צילום מסך
להמשך הפוסט

בזכות הפרת ההבטחה

מה אכפת לכם מה הם אמרו או הבטיחו לפני שנבחרו? חשוב מה הם עושים ושיעשו טוב. זה כמו כשרואים מודעה המבטיחה סרט "המבוסס על סיפור אמיתי". בסוף מה שחשוב הוא שזה יהיה טוב

פוליטיקאי שנבחר לשלוט או להנהיג, מה הוא צריך לעשות לבד מלהבטיח את שלטונו? לעשות כמה שיותר טוב לעמו ולמדינתו. בשום מקום ובשום אופן לא נאמר והוא צריך ונדרש לקיים את הבטחות הבחירות שלו. כי מה זה משנה ומה בכלל אכפת אם הוא ממלא או מפר את הבטחות הבחירות שלו, שהרי הן בסך הכול אמצעי להגיע לשלטון? מה שחשוב, וזה המדד היחיד שאנחנו צריכים להפעיל כלפי מי שמנהיג אותנו, זה אם הוא עושה לנו, לאזרחים ולמדינה, טוב או רע. זה ותו לא.

משל למה הדבר דומה? לסרט שבמודעות מבטיחים לכם שהוא "מבוסס על סיפור אמיתי", ואתם הולכים לסרט והוא טוב או רע בעיניכם. זה משנה לכם, בין אם אהבתם את הסרט או לא, אם הוא מבוסס על סיפור אמיתי או לא? לא אכפת לכם בכלל. כל מה שאתם רוצים זה שיהיה סרט טוב ולא רע. אז אותו דבר זה עם ממשלה. מה אכפת לכם מה הם אמרו או הבטיחו לפני שנבחרו? חשוב מה הם עושים עכשיו, ושיעשו טוב. אדרבא, הרבה פעמים דווקא הפרת ההבטחות של השליט בטרם נבחר היא הדבר הטוב ביותר שהוא עושה.

נפתלי בנט. שתי ההבטחות שהפר עד כה הן הדבר הכי טוב שעשתה הממשלה עד עכשיו
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

מברוק לממשלה החדשה

כדורסלן סיני זקן אמר פעם: "גם מצעד של אלף מילין מתחיל בצעד וחצי". הממשלה החדשה היא הצעד וחצי הזה. בתחום הפעוט של חתירה לשוויון היא כבר עשתה מה שמעולם לא נעשה כאן

בשבוע שעבר, באחת מתוכניות הערב, ראיינה עמליה דואק את ג'סאן חאג' יחיא, פלסטיני אזרח ישראל שכעשרה יהודים עשו בו לינץ' בהרצליה במהלך מבצע "שומר החומות". הוא ניצל ממוות רק בגלל שהתחזה למת. בסוף הריאיון ביקש חאג' יחיא לומר משהו לסיכום, וכך אמר: "זה, המצב הזה לא ייגמר. כל עוד הבן שלך יהיה טייס והבן שלי יהיה טייח, זה מצב שלא ייגמר". וזו התורה כולה על רגל שבורה אחת. כי לא יהיה בארץ הזאת רגע של שקט ושלווה, ובטח לא שלום, אם לא נכונן כאן שוויון מלא-מלא בכל התחומים, בלי שום סייגים, בין יהודים לערבים.

האם הממשלה החדשה תגשים את זה? ברור שלא. האם החזון הזה, היחיד שיכול להשאיר את ישראל בחיים, יתגשם אי-פעם? קשה לראות את זה קורה גם לא עשרות שנים קדימה. אבל כמו שאמר פעם כדורסלן סיני זקן "גם מצעד של אלף מילין מתחיל בצעד וחצי". הממשלה שהושבעה אתמול (ראשון) היא הצעד וחצי הזה והיא גם יכולה וצריכה להמשיך ולהוליך את כולנו אל האופק של התקווה שיהיה פה פעם טוב, טוב לכולם.

ראשי מפלגות הקואליציה, אתמול
להמשך הפוסט

אכן, אולי, טפו-טפו, תקווה חדשה

התקווה הגדולה הטמונה בממשלה בנט-לפיד היא דווקא ההרכב הכאילו בלתי אפשרי שלה. הממשלה הזו גם תיזכר כהישג הגדול ביותר של שלטונו רב השנים של בנימין נתניהו

הממשלה החדשה, אם אומנם תקום (ועוד ארוכה הדרך אל האושר), מביאה עמה, אכן, טפו-טפו, תקווה חדשה. היא עשויה באמת להסיט את ישראל מדרך הטירוף והאובדן בה היא רצה כאחוזת אמוק בשנים האחרונות, אל דרך מתונה של שפיות, פריחה ואפילו שלום.

על פניה יש לממשלה החדשה פגמים לאינספור, כפי שיש כבר המזדרזים לזעוק. נפתלי בנט וגדעון סער הם באמת ימניים מבנימין נתניהו, ואולי אף מחרחרי מלחמה ממנו. זה נכון. אבל האם ממשלה שבקואליציה שלה חברה מפלגה ערבית, ושבקבינט המדיני-ביטחוני שלה יישבו השרים יאיר לפיד, מרב מיכאלי וניצן הורוביץ תחרחר מלחמה יותר מממשלה שבקבינט שלה יישבו השרים בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן-גביר?

ראשי המפלגות בגוש השינוי במפגשם הראשון
רענן כהן
להמשך הפוסט

מי אתם חושבים שאתם?

להכות בהם, לכבוש, לכתוש, לקרקס, לחרבש, למוטט, להרוס, לחרב, לחרבן, למעוך, למחוץ, למחוק, לשבוק, לשלוק. מאיזה תוקף מוסרי, אנושי, תרבותי, היסטורי או כלשהו אתם מדברים כך?

בכל פעם שנפתח "מבצע" צבאי של המעצמה החזקה במזרח התיכון, ישראל, מול הגטו הגדול העולם, רצועת עזה, צף ועולה מתחתית קיבתם הפטריוטית של הכתבים, הפרשנים, הגנרלים, הפוליטיקאים, שוכני האולפנים הממוזגים, צימאון דמים נוראי שהולך וגובר ככל שהמבצע חסר התוחלת והתכלית, מתגלה כרגיל שוב במלוא חוסר תכליתו ותוחלתו.

פותח במצווה "מר ביטחון", רוני דניאל, שקורא להכות "בהם" (בשני מיליון אנשים חסרי מגן, חפים מכל עוון) מכה כואבת (או קשה, הוא מגוון לפעמים). אחריו עולים מומחים זחוחים הקוראים לכבוש, לכתוש, לקרקס, לחרבש, למוטט, להרוס, לחרב, לחרבן, למעוך, למחוץ, למחוק, לשבוק ולשלוק. ומסיים את הטקס גלעד שרון, בנו ממשיכו של פושע המלחמה וראש הממשלה שרון, הזועק ונזעק להרעיבם עד מוות. והאולפן שותק.

רוני דניאל (מימין) וגלעד שרון
צילום מסך
להמשך הפוסט

דו-קיום הוא איום קיומי לציונות הדתית

בצלאל סמוטריץ', שמעון ריקלין, הרב שגיא גרינבאום, קובי פינקלר ואלעד מלכא - הם קיצונים שצמחו במוסדות התרעלה של החינוך הממלכתי-דתי. ובראשם: עמית סגל, מחלל השבת מהמלין

"כשהגלים מתחזקים, הגללים מסריחים", אמר פעם קצין בכיר בחיל הים בטקס סיום קורס מנקי שירותים. זה מה זה נכון. הנה, תיראו מה קורה פה עכשיו. קודם כל, המלחמה הזאת, קרי הרס עזה וטבח אזרחיה, לא הייתה פורצת לולא עמד באוויר ניחוח עז של דו-קיום בין יהודים וערבים ושל הקמת ממשלה המתבססת על תמיכת אזרחים פלסטינים. וזה הרי דבר בלתי נסבל, דו-קיום, זה איום קיומי. אז יאללה, מלחמה ונסכל את זה. נגדע את סכנת הדו-קיום באיבה.

אבל גם המלחמה והטבח והפוגרומים והלינצ'ים לא הועילו. סלקום ביקשה להקדיש שעה מזמנם של עובדיה לקריאה לדו-קיום, לחיים משותפים של יהודים וערבים בארץ הזה, ומיד נזדעק יו"ר הציונות הדתית, בצלאל סמוטריץ', לצייץ כי "סלקום מתנתקת מעם ישראל. עם ישראל מתנתק מסלקום". לאמור קריאה או שאיפה לדו-קיום בין יהודים לערבים היא בגדר בגידה, איום קיומי על ארץ ישראל, עם ישראל ובלה-בלה ישראל.

כלי רכב שרופים בלוד, לפני כשבועיים
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

הכוח איתנו, אבל הצדק עם הפלסטינים

אין כאן שום מלחמה וגם לא פרעות. יש כאן התנחלויות יהודיות בלב "הערים המעורבות" המבקשות לנשל, לסלק ולגרש, ונכבה אחת, שלכאורה לא היתה ולא נבראה, אך לא נפסקה מעולם

יסלחו לי "שוחרי השלום" היוצאים בימים אלו בהפגנות וזעקות "עיצרו את המלחמה". זוהי סיסמה שקרית. אין כאן שום מלחמה. מלחמה היא התגוששות אלימה בין צבאות של מדינות. מה שקורה כאן עכשיו אפילו לא דומה לזה. יש כאן התגוששות אלימה בין אחת המעצמות הצבאיות החזקות בעולם לבין שברי עם חסר הגנה, מפוזר, מרוסק, מדוכא, חסר כל. לקרוא להתגוששות בין להקת האריות והנמרים הקרויה ישראל לבין כמה תרנגולות פלסטיניות מרוטות בשם "מלחמה" - זה אפילו לא בדיחה, זה עלבון כבד לאינטליגנציה.

זו גם לא מלחמת אזרחים. קודם כל, כדי שתהיה מלחמת אזרחים, צריך שמי שמשתתף בה יהיו אזרחים של אותה מדינה, והפלסטינים, רובם ככולם, אינם אזרחים במדינה הזאת. "המלחמה" פה היא בין מדינה ריבונית חמושה לבין נתיניה חסרי המגן. בשפות שאינן עברית קוראים לזה טבח. למרות הפסיכוזה ההיסטרית, המתוזמרת והמלובה ללא הרף בכל כלי התקשורת הישראליים, בהתגוששות הזאת ישראל ואזרחיה אינם עומדים בסכנה של ממש. מספר המתים הישראלים בלא-מלחמה הזאת הוא פחות ממספר המתים בתאונות בכל תקופה מקבילה. רק לפני כמה שבועות נהרגו בעשר דקות 45 ישראלים בתאונת תפילה, כמעט פי עשרה משנהרגו במשך שבוע ב"מתקפת הטילים הנוראה" מעזה.

הפצצת צה"ל בעזה, הלילה
MAHMUD HAMS - AFP
להמשך הפוסט

במורד האיוולת בהר מירון

לכאורה אנחנו יכולים, כמעשה ירון לונדון, לומר לעצמנו מה אכפת לנו מהשחורים הללו? אבל זה לא כך. היום הרב קנייבסקי קובע שהלקח מהאסון הוא שעל נשים להתחזק בצניעות. מחר, מי יודע

לכאורה אסון מירון נדון ונטחן ויאללה הלאה. ובכל זאת, באופן תמוה אך לא-מפתיע, דבר אחד לא נאמר ולא הוזכר במילה - שכל ההר הזה וקבר הרבי הזה וההילולה הזאת והאסון הנורא הזה עומדים ונטועים ובנויים על ביצת איוולת עצומה, מפלצתית, והיא הדת (במקרה שלנו, היהודית) והאמונה באלוהים (הידוע אצלנו גם בתור הקב"ה).

אסון מירון הוא תמרור אזהרה למה שעלול לקרות לנו, לכולנו, לא רק לדוסים השחורים שאינם לטעמו או מעמו של ירון לונדון, אם נמשיך לדחוף עצמנו במורד האווילות הזאת. אלא שלמרבה הצער והחלחלה, אנחנו, כולנו, דווקא מאמצים ללבנו את האמונה ההזויה הזאת, את דבר השקר שלה, את שפתה השונאת והחשוכה, את אווילותה הגמורה. לא רק כצעצוע לתיירים, אלא כבסיס של ממש, יצוק בבטון מזוין בטילים ותהילים, לחיינו כאן.

הרב קנייבסקי בבני ברק, בדצמבר
אוהד צויגנברג
להמשך הפוסט

מושיטה יד וחוטפת זאפטה

נאום הבכורה של ח"כ אבתיסאם מראענה-מנוחין מעל במת הכנסת היה נאום מופתי שראוי שיילמד בכל בית ספר בישראל. קריאת הלב שלה להכרה בכאבו של האחר ולריפוי משותף נותרה ללא מענה

בשבוע שעבר נשאה אבתיסאם מראענה-מנוחין, חברת כנסת חדשה ממפלגת העבודה, נאום בכורה מופתי שראוי שיילמד בכל כיתת בית ספר בישראל. הנה קטעים נבחרים:

"... נולדתי לאבא ששייך לדור השותקים, לאותו דור של ילידי הארץ הזאת שהשתיקה הכניעה אותם... הסרט הראשון שלי, שקרוי על שם הכפר, 'פרדיס גן עדן אבוד', עסק בשתיקתם של אבי ושל רוב אנשי הכפר. לכדתי את אבי בתוך עדשת המצלמה שלי ושאלתי אותו בחוצפה 'איפה היית בגיל עשר? מה עשית במלחמה ההיא?' הוא ענה לי במבט כנוע 'השתתפתי בחפירה של קבר האחים בטנטורה'. כשביקשתי לדעת עוד, תוך שאני מגמגמת, עצר אותי ואמר לי 'בתי, זה לא הזמן שלנו'. כאשר החלטתי להתמודד בפריימריז של מפלגת העבודה וכשנבחרתי מטעמה לכנסת, משפט אחד הידהד לי בראש ובלב - 'זה כן הזמן שלנו'. זה הזמן שלנו לעשות מעשה, לייצר שותפות אמיתית שמבוססת על הכרה הדדית בכאב אחד של השנייה. זה הזמן שלנו להפסיק לשתוק ולהשתיק . זה הזמן שלנו לחולל מהפכה".

אבתיסאם מראענה-מנוחין. הרוב הכאילו נאור שתק
אוהד צויגנברג
להמשך הפוסט

בית המשפט העליון לעליונות יהודית

שופטים נכבדים, עניינכם הוא לא היצע וביקוש, אלא זכויות האזרח. ואם אתם מאשרים מצב שבו ל-30 אלף יהודים בעיר יש 16 בתי ספר ול-13 אלפי ערבים אין אפילו אחד, אתם או דפוקים בשכל או גזענים חשוכים או שניהם כאחד

בעיר נוף הגליל, לשעבר נצרת עלית, יש כ-43 אלף תושבים. כ-70% מהם, כלומר כ-30 אלף, הם יהודים, וכ-30%, כלומר כ-13 אלף הם ערבים. לפי אתר העירייה באנגלית (חוץ מעברית יש רק באנגלית, כנראה לשימוש התושבים הסקוטים והאוסטרלים בעיר, אבל אין אתר בערבית) יש בעיר שבעה בתי ספר יסודיים ממלכתיים, וחמישה בתי ספר יסודיים ממלכתיים דתיים וחרדים, ועוד שתי חטיבות ביניים ושני תיכונים. כלומר בסך הכל 16 בתי ספר, כולם כמובן בעברית, עומדים לרשות 30 אלף היהודים, דהיינו בית ספר לכל אלפיים נפש יהודי, ואילו ל-13 אלף הערבים אין אפילו לא בית ספר ערבי אחד.

ואכן, כבר בשנת 2013 הגישו תושבים ערבים בקשה רשמית לעירייה להקמת בית ספר יסודי ממלכתי ערבי בעיר, אך זו נדחתה. ההורים עתרו לבית המשפט המחוזי, שם טענה העירייה שלפי סקר שערכה אין ביקוש לבית ספר שכזה, ולפיכך אין צורך להקים בית ספר שכזה. בית המשפט קיבל את טענת העירייה ודחה את העתירה.

כביש כניסה לנוף הגליל, לשעבר נצרת עילית
אמיר לוי
להמשך הפוסט

אלאור אזריה פושע מלחמה?! ואריק שרון מה?

קצפם של אנשים נאורים לכאורה יצא על הראיון שעשה "ישראל היום" לפושע מלחמה זוטר במוסף יום העצמאות לרגל החלטתו לפתוח קונדיטוריה. בואו נכניס קצת דברים לפרופורציה עם ארבע דוגמאות

אז אלאור אזריה שירה והרג מי שאנחנו קוראים לו "מחבל" גוסס (איש בזירה, אגב, לא הגיש לו שום עזרה רפואית), ונשפט ונידון על כך למאסר, וישב והשתחרר, וכמו שאנחנו אומרים תמיד "שילם את חובו לחברה", פתח בשבוע שעבר קונידיטוריה. נו, אז מה? למה יצא קצפם של אנשים נאורים לכאורה על הקרואסונים של אזריה? איפה פה הבעיה? לאסיר משוחרר אסור לאפות או למכור עוגות?

לא. הבעיה לכאורה, לדעת הקוצפים, היא ש"ישראל היום" ראיין את אזריה על פתיחת הקונדיטוריה שלו בגיליון יום העצמאות שלו, ובכך טיהר והכשיר לדעתם את המעשה שביצע אזריה והפך אותו לגיבור לאומי. ואם זה היה בגיליון פסח, אז זה היה עושה אזריה ללוחם חירות? נו, אולי די כבר עם השטויות האלה? אלאור אזריה הוא פושע מלחמה זוטר, אחד הקטנים, שלא לומר הזעירים בפושעי המלחמה של ישראל לדורותיהם, ועל היחס של איזה עיתון אתם כה זועפים עד שיוצאים לכם שפריצים של קצפת מהאוזניים ואספרסו כפול מהביל מהנחיריים?

אלאור אזריה
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

ארץ ישראל לא שייכת לעם ישראל

שלוש הרגליים שעליהן נסמך בצלאל סמוטריץ' בהתבטאותו הנלוזה בשבוע שעבר עוימדות על פחות מכרעי תרנגולת. אך לא מהן אתם אמורים להזדעזע, אלא מן האקסיומה הקולוניאלית שבבסיסן

בשבוע שעבר צייץ ח"כ בצלאל סמוטריץ' ש"ערבים שלא יכירו בכך שארץ ישראל שייכת לעם ישראל (הוא לא התכוון לאזרחי ישראל, אלא לעם היהודי) לא יישארו כאן", כלומר יגורשו או יומתו (לביטוי "לא יישארו כאן" יש יותר ממשמעות אחת). התבטאותו הנלוזה הזו של האדון סמוטריץ' עוררה סערה זוטא בקרב בני המיעוטים הליברלים שעוד נותרו כאן, שזעפו על כך שהוא מאיים, כלשונם, באופן גזעני על הערבים (אזרחי ישראל? או רק כאלו שאינם כאלה? או גם וגם?) שיגורשו מהארץ.

אלא שעל האקסיומה היצוקה מאורניום מעושר העומדת בבסיס ציוצו של סמוטריץ', שלפיה "ארץ ישראל שייכת לעם היהודי", לא קם כל חולק או מפקפק. שהרי הדיבר "ארץ ישראל שייכת לעם ישראל" הוא כאן בגדר אקסיומה מדאורייתא, מקובלת ומוסכמת כבטון מזוין מכף רגל עד ראש על כל היהודים, הציונים, החיים בארץ ובתפוצות, וכמובן גם על רובכם ככולכם. אלא שהאקסיומה הזאת היא כל כולה דבר הבל ושקר חסר ממשות ומשמעות, שאין לו על מה לסמוך, לא לוגית, לא משפטית, לא מוסרית ולא כלום. וכל שלוש הרגליים שעליהן היא נסמכת הן פחות מכרעי תרנגולת בגריל.

בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר חוגגים את ההישג של מפלגת הציונות הדתית בבחירות
רמי שלוש
להמשך הפוסט

לא היה גירוש, ואני מצדיק אותו

בסרט "מה היה קורה אילו?" מציג אהוד ברק ראיית עולם יהירה וילדותית מעוורת המאפיינת את מי שגדל על ברכי הציונות הצבאית. השיא מגיע בקטע על "היעלמות" 700 אלף ערבים ב-1948

בהמולת אחרי הבחירות נבלע כלא היה סרט התדמית הכמו-תיעודי על אהוד ברק. הוא שודר בשבוע בעבר ב"קשת 12" ועיקרו היה ראיון, כמעט מונולוג, בן כשעה וחצי, בו שטח ראש הממשלה לשעבר ממיטב הגותו.

חבל. כי ברק הוא אחד המנהיגים הישראלים היחידים שיש לו הסתכלות טיפה מורכבת על המציאות, ולו רק מעצם הכירו בכך שגם "לצד השני", ולא רק לנו, יש רגשות, אהבות, מכאובים, רצונות, שאיפות ואפילו יכולות. אלא שגם הוא, עם כל הפיכחון והמורכבות לכאורה של הסתכלותו על המציאות, לוקה באופן חמור בראיית עולם יהירה וילדותית מעוורת, כמו כל מי שגדל על ברכי הציונות הצבאית, ולפיה ניתן כאילו לפתור כל בעיה בהטעיה, הפתעה ושתי מכות גרזן טובות.

אהוד ברק
Charles Krupa/אי־פי
להמשך הפוסט

מבקרי הטרוריסטים

להקת "חדשות 12" מספקת עדויות הממחישות שחברים ברע"ם ביקרו טרוריסטים בכלא ולכן פסולים מלתמוך בממשלה. האם אמא של עמית סגל לא ביקרה את אביו בכלא? האם זה פוסל אותה למשהו?

בבחירות האלו נפל דבר בישראל. לא, לא כניסתם של ניאו-נאצים לכנסת ולא העובדה שבנימין נתניהו ייאלץ להקים ממשלה עם שני עריקים מ"תקווה חדשה" זו או אחרת. כל זה כבר היה לנו. הפעם התחוללה מהפכה, אותה הנהיג בנחישות ובתבונה ד"ר מנסור עבאס, שהוציא את ערביי ישראל מעבדות לחירות, מן הגטו הפוליטי בו היו שרויים במשך למעלה מ-70 שנה, אל המרחב הפוליטי הפתוח הכלל-ישראלי.

עד היום היה נוח לשני הצדדים הפוליטיים, ליהודים וגם לערבים, המצב שבו הערבים לא באמת חלק מהמשחק הפוליטי הציוני, הישראלי. אבל עכשיו זה נגמר. והשינוי הוא לא זמני ולא חולף. המהפכה הזאת היא כאן כדי להישאר, לתמיד, ובסופו של דבר היא תיאלץ את החברה הישראלית לשנות את דמותה, את זהותה, את מהותה.

עמית סגל
מוטי מילרוד
להמשך הפוסט

מחר מחליטים: נתניהו או ביבי

זה ממש לא משנה אם תצביעו עבודה או מרצ או גנץ או לפיד או סער או זליכה. ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל יהיה, איך וכמה שלא תהפכו או תקשקשו את החביתה, בנימין נתניהו

ונפתח, הפתעה הפתעה, בשלושה דברים טובים בקשר למה שנראה כתחילת ההתגברות על המגפה, על ולתפארת מדינת ישראל: 1. לראש הממשלה, שהוא כנראה זה שהצליח לשכנע את מנכ"ל פייזר שישראל מתאימה להיות מעבדה לכל העולם. 2. למשרד הבריאות ולקופות החולים, שאחרי תקלות קטנות בהתחלה, ניהלו ומנהלים את מבצע החיסונים למופת. 3. לאזרחי ישראל, שרובם ככולם, אזרו עוז, למרות שהם היו פחות או יותר הראשונים בעולם, והלכו והתחסנו בהמוניהם. מה שמגיע, מגיע.

לכל ה"רק-לא-ביבי" המזדעקים עכשיו "ביביסט, שופר, חצוצרה, כינור, קונצרטינה" - בבקשה, תרגיעו. כמו שעמוס עוז יכול להיות, נניח, סופר לא רע ואבא רע לאחת מבנותיו; כמו שציוריו של פיקאסו היו נפלאים למרות שהיה, כך אומרים, חרא בן אדם; כך גם בנימין נתניהו. כבן אדם הוא בהחלט לא מציאה וניהולו את משבר הקורונה היה זוועה, אבל מבצע החיסונים שהנהיג הוא ברכה. אין כאן שום סתירה וגם אין בקביעות הללו, בין אם אתם מסכימים להן ובין אם לאו, משום המלצה איך ולמי להצביע בבחירות. הבריטים, למשל, זרקו את וינסטון צ'רצ'יל מהשלטון מיד אחרי שהציל אותם מתבוסה לנאצים, שהיו נגיף קטלני טיפה יותר מהקורונה, והעלו לשלטון מישהו אחר במקומו. נו, אז מה? אז כלום.

שלט בחירות של נתניהו והליכוד בכניסה לירושלים, השבוע
אוהד צויגנברג
להמשך הפוסט

משל השייטת והזפת

יהודי אחד מסיאטל ששם לו למטרה לפרסם כל דבר שאסור לפרסום בישראל טוען כי מקור האסון האקולוגי בחופינו הוא שייטת 13. האם זה נכון? אי אפשר לדעת. ובכל זאת עולה כאן שאלה

על-פי מקורות זרים (אפשר כבר לקצר לעפמ"ז?) שעיקרם אתרו של ריצ'רד סילברסטין, יהודי אחד מסיאטל ששם לו למטרה לפרסם כל דבר שאסור לפרסום בישראל, הרי שאסון הזפת האקולוגי בחופי ישראל נגרם מכך ששייטת 13 שלנו פוצצה קצת מיכלית בשם אמרלד ששייטה בסמוך לחופינו בדרכה מאיראן לסוריה, "אך הפיצוץ גרם לנזק גדול מהצפוי ולדליפת ענקית של נפט גולמי". האם זה נכון? אי אפשר לדעת. לא כל מה שהיהודי הזה מפרסם הוא נכון. וישראל הרשמית? לא מגיבה. שותקת כמו דג מוכה זפת. אז מה זה בעצם אומר?

גם אם נניח שהסיפור הזה לא כך היה ולא כך קרה, כדאי בכל זאת שהוא ישמש לנו כמשל על השימוש הלא-מושכל שישראל עושה בכוחה הלא-פרופורציונלי כדי לפתור לכאורה כל בעיה, וגם מפיצה אותו ברחבי העולם לצרכים אסטרטגיים ו/או כלכליים. אלא שהשימוש הרחב וחסר ההבחנה הזה בכוחנו עלול לצאת מכלל שליטה, כמו שקרה במשל השייטת והזפת, ואז יפעל פתאום כוחנו נגדנו וסופו שיטביע, חלילה, את ספינתנו.

ניקוי חוף שיקמונה זפת
רמי שלוש
להמשך הפוסט

תשובות יפות, בראל ואסולין, אבל לא זו השאלה

בשני מאמרים ב"הארץ" הוצעו פתרונות ליישוב בעיית הגיור לצורך חוק השבות, אלא ששניהם בלתי ישימים בעליל. הבעיה מתחילה מעצם הגדרתה של מדינת ישראל "מדינה יהודית"

בשבוע שעבר יצא קצפם של שניים מהכותבים כאן, צבי בראל ויאיר אסולין, נגד המצב שהביא לכך שבג"ץ הכיר בגיור שאינו אורתודוקסי לצורך חוק השבות. כל אחד מהם אף הציע פתרון משלו ליישוב הבעיה, שהם לא אמרו בעצם מהי. בראל הציע לבטל את חוק השבות, המיותר לדעתו, ואז ממילא יירד לכאורה עניין הגיור מן הפרק. אסולין הציע, והוא לא הראשון, להפריד את הדת מהמדינה, ואז לא ידון יותר בית משפט אזרחי בענייני הלכה, והוקוס-פוקוס שלום על ישראל.

אלא שבראל ואסולין, שכתבו בהחלט יפה, אמורים לדעת שהפתרונות שהם מציעים בלתי ישימים בעליל. "הפתרונות" האלו הם עצמם חלק מהבעיה הכוללת שבה שניהם לא טרחו או לא ההנו לדון, והיא הגדרתה של מדינת ישראל כ"מדינה יהודית". כי ללא ביטול הגדרתה, ובמשתמע ביטול התקיימותה, של ישראל כ"מדינה יהודית", ימשיכו כל הרעות החולות הללו - חוקי הגיור, חוק השבות ואי-הפרדת הדת המדינה - להתקיים, ושום דבר לא יזיז אותם ממקומם המאובן הנוכחי, ולו כזית דפוק.

עימותים בין יהודים אורתודוקסים לרפורמים לאחר שנשים הכניסו ספר תורה לכותל, ב-2016
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

רק דבר אחד אולי ישכנע את מתנגדי החיסון

אין באמת שום הבדל בין כת לדת. רק בפז"ם. לשני סוגי העממים הללו - המאמינים באלוהים ומתנגדי החיסונים - יש בדיוק את אותו מנגנון הגיון פרנואידי בלתי ניתן לערעור

ונתחיל בהכחשה גורפת: מתנגדי החיסון הם לא כת. הם הרבה כתות שחולקות אותה אמונה. ככה זה בכל כת ודת. למה, הסונים והשיעים שהורגים אלו באלו, לא מאמינים באותו אללה ובמוחמד נביאו? גם הדת היהודית היא בעצם פדרציה של כתות, של חסידים וליטאים מאוקראינה ועד קזבלנקה, שמאמינים באותו אלוהים וחוגגים אותם חגים.

אין באמת שום הבדל בין כת לדת. רק בפז"ם. כך שאם מתנגדי החיסון יחזיקו מעמד כמה מאות שנים, אז דוכס פרדס-חנה יכיר בהם כדת ויבנה להם בתי כנסיות ויחלק להם תשמישי קדושה (מחצלות, נרות ריחניים וגראס) מתקציב מועצת החכמים המקומית. ולמה אתם קוראים להם "מתנגדי חיסון"? הם בכלל לא מתנגדים. מה פתאום, חס ושלום. הם מהססים, הם בררנים, הם ספקנים, הם חוששים (חלק מלשון חשש וחלק מלשון חשיש), הם דחיינים - אבל בשום אופן לא מתנגדים, מה פתאום מתנגדים?

מרכז חיסונים שהוקם בקלן, גרמניה, החודש
WOLFGANG RATTAY / REUTERS
להמשך הפוסט

הִיזָהרוּ מֵהַאוּזֶרִים

הוא נראה בן אדם רגיל, מקריח, קצת גבוה, עם משקפיים, פרצוף של "לא עשיתי כלום", שאומר "רק לא ביבי", נכון? לא נכון

הורים רבים מלמדים עד היום את ילדיהם להיזהר מחיות טרף – אריות, דובים, זאבים, נמרים ותנינים. אבל כמה מילדי העולם באמת צריכים ללמוד להיזהר מהחיות האלו? כמה זאבים ותנינים טרפו למוות בשנים האחרונות בני אדם בישראל? כלום. ובעולם? 70?

כי חיית הטרף הכי מסוכנת ושהורגת באמת הכי הרבה אנשים, בעולם וגם בארץ, בלי בכלל להשוות לשום חיה אחרת, היא הבן אדם. בני אדם הורגים, בכוונה תחילה, לא במקרה או בטעות, פי מיליון ויותר יותר אנשים מכל אלו שאנחנו קוראים להם חיות טרף  גם יחד.

צבי האוזר
עדינה ולמן / דוברו
להמשך הפוסט

זה לא ככה בשטחים. זה ישראל ככה

היחס לסיפור על גירושה של משפחה ערבית-ישראלית בידי מתנחלים וחיילים מפיקניק שערכה בטבע, מוסגר על ידי "הארץ" כמקרה "החושף את המדיניות הגזענית בשטחים". אך זה רחוק מלהיות האמת

תחת הכותרת "הפיקניק הערבי שחשף את האמת" פרסמה בשבוע שעבר נעה לנדאו בזעזוע עצום ומוצדק את סיפורה של משפחה ערבית-ישראלית, שגורשה, על טפה וזקנה, בשרירותיות ובאלימות מפיקניק שערכה על גבעה בטבע הפתוח, על-ידי שני מתנחלים ושני חיילים שבאו לעזרתם. לדעת לנדאו, "האמת" שחשף האירוע המצולם הזה, היא שהנה "ככה זה עובד בשטחים", וששם, אללי, רק שם כאילו, "היהודים הם אדוני הארץ והערבים מתבקשים לעוף להם מהעיניים".

כמה ימים לאחר מכן, החרה החזיק אחרי לנדאו, גם מאמר המערכת של "הארץ" שבו נכתב שהעלאת הצילומים לרשת "חשפה את המדיניות הגזענית בשטחים", ואף הביע תקווה כי "מי ייתן והמעשה יפקח ולו במעט את עיני אזרחי ישראל לראות את המתרחש בשמם מדי יום בשטחים".

מתנחלים וחיילים מגרשים ערבים ישראלים שעשו פיקניק ליד הכפר ג'יביא
מתוך סרטון שפירסמה בפייסבוק לובנה עבד אל-האדי
להמשך הפוסט

מניעת השכלה היא פשע נגד האנושות

"מוסדות החינוך" החרדיים הם למעשה גולאגים לשטיפת מוח בשם אלוהים. היא דנה את הלומדים בה לבורות ודלות באקט של דיכוי שנובע מהאינטרס המובהק לשמור אותם נבערים גם בהצבעה הפוליטית

אנחנו והתקשורת קוראים מתוך טעות וטיפשות לבתי הספר הממלכתיים ולבתי הספר החרדיים "מוסדות חינוך", כאילו שמדובר באותו סוג של מוסדות. אבל אלו לא אותם מוסדות, והחינוך שהם מקנים לתלמידיהם הוא לא אותו חינוך, הוא חינוך הפוך. במערכת החינוך הממלכתית לזרמיה מחנכים להשכלה וללאומנות. במערכת החרדית מחנכים לבורות ולדלות. במערכת הממלכתית מנחילים ידע והשכלה וציונות. ואילו במערכת החרדית, רובה ככולה, מלמדים רק דבר אחד – יש אלוהים בשמיים, הוא האחראי הבלעדי עלינו ועל העולם כולו, והוא יצילנו מכל צרה (כפי שהוא אכן עשה, ברוך השם, בשואה). שם, חוזרים ומשננים ולועסים את הדבר הזה, את אותו דבר, ותו לא, ימים וחודשים ושנים על שנים.

כמובן שגם מערכת החינוך הממלכתית לוקה באינדוקטרינציה, שהרי זה פירושו של "חינוך". אבל מערכת החינוך החרדית היא כולה אינדוקטרינציה, חינוך שכולו שטיפת מוח. "מוסדות החינוך" החרדיים הם למעשה גולאגים לשטיפת מוח בשם אלוהים.

תלמוד תורה בשכונת סנהדריה בירושלים, בשנה שעברה
אוהד צויגנברג
להמשך הפוסט

מרצ, זו מודעה אנטישמית

את כרזת התעמולה שבה נראה חרדי שאינו מוכר לציבור (אפילו שבפוסט צוין שזו האדמו"ר מוויז'ניץ) ולצדו נכתב באותיות קידוש לבנה "מסוכן לבריאות הציבור", צריך להשוות ל"יהודי הנצחי"

דומה שמרצ עושה מאמצים ניכרים, חוזרים ונשנים, כדי למצב עצמה קבל עם ועולם כמפלגה אנטישמית. ואין זה משנה כלל אם האנטישמיות שמתפלקת לכאורה למרצ מדי פעם נובעת מהלא-מודע הבאמת אנטישמי שלה, או שההבלחות האנטישמיות של מרצ, שאכן מתגברות עם התקרב הבחירות, הן מודעות ומכוונות למי שהם חושבים שהוא קהל היעד של המפלגה. העובדות הן עובדות: למרצ יש שוב ושוב התבטאויות – בדיבור, בכתב ובתמונה – אנטישמיות למהדרין.

אך לפני כשבועיים הציע בכיר מרצ, אלוף (במיל') יאיר גולן, בציוץ בטוויטר למנוע באופן קולקטיבי טיפול רפואי מחרדים (לא מערבים, לא מסטלנים, לא מחברי כנסת) שמפירים את הנחיות משרד הבריאות, והנה, בשבוע שעבר יצאה המפלגה עם כרזת התעמולה שאתם רואים פה בפניכם. ומה רואים בה? רואים בה תמונת תקריב גדולה של גבר יהודי מבוגר בלתי מזוהה (שמו או כל פרט מזהה אחר אינו מופיע בכרזה), אחד מאלו שאנחנו קוראים לו חרדי או "דוס", ומעל לראשו מרחפת באותיות קידוש לבנה האזהרה "מסוכן לבריאות הציבור", ולמטה חתומה מי שטוענת זאת – מרצ.

ניצן הורוביץ. אם היו רואים את תמונתו בעולם לא היו אומרים "יהודי"
עדינה ולמן / דוברו
להמשך הפוסט

בשיא כוחה, הציונות הגיעה לסוף דרכה

לאף אחד מהפוליטיקאים והמפלגות אין לא רצון ולא קצה של רעיון איך אפילו להתחיל להתקרב לפתור את הבעיה העיקרית לעתיד המדינה. אז מה עושים – כלום. סליחה, עושים, עושים. עושים בחירות

מי שחושב שהסיבה לכך שישראל הולכת בתוך שנתיים לבחירות רביעיות זו איזו תקלה טכנית, לא יודע איפה הוא חי. ישראל לא הולכת בפעם הרביעית לקלפי בגלל אחוז החסימה, או אחוז השומן הרווי בגבינה, או אחוז המאומתים או אחוז המשוקרים או אחוז המסוכרים. ישראל גם לא הולכת לבחירות רביעיות בגלל השסע בעם או הקרע בין שימי לבן-אל תבורי או בשריר התאומים של אסי בוזגלו.

המשבר שמוביל לכך שישראל הולכת פעם רביעית בשנתיים לבחירות הוא לא משבר טכני ולא משבר תקשורתי ולא משבר אישי ולא משבר מפלגתי. המשבר הזה הוא סימן, סממן, נורית אזהרה מהבהבת ומייללת של משבר אמיתי, עמוק וחמור, שאנחנו מצויים בו. בשיא כוחה של ישראל - עם מאות פצצות אטום ושבע צוללות, ועשרות גנרלים מופלאים (עד שיפשטו את המדים) ומאות מטוסי F עם מיני מספרים, ואלפי טנקים ורבבות חיילים - אין לאף אחד ממנהיגיה, הקיימים או החליפיים או אלו הרזרביים שבבגאז', או למי מפלגי מפלגותיה, אפילו לא שמץ, לא קורט, לא שבריר, לא גרגיר, לא קמצוץ ולא חרצוץ של רצון או רעיון איך לפתור את הבעיה הקיומית האמיתית היחידה העומדת בפני המדינה ושתכריע את גורלה.

ריקודי עם במחנה הנוער הבינלאומי בכפר גלים, 1970
משה מילנר / לעמ
להמשך הפוסט

אתם מזהים שאנחנו בתהליכים?

הן יאיר גולן (הציע ומחק) והן משפחת גולדין (עתרה ודרשה) טענו כי יש למנוע חיסונים מחפים מפשע שרבניהם או מנהיגיהם אינם מצייתים להוראות ישראל. מה אשם ילד מביתר עלית או עזה תחתית?

חבר הכנסת (מזהה התהליכים) ממרצ, אלוף (במיל') יאיר גולן, העלה ציוץ שבו כתב כי "אם יש חסידויות שמסרבות לציית לחוקי המדינה, אז אולי כדאי שהמדינה תפסיק לספק להם שירותים מסוימים, כגון בריאות בימי קורונה". גולן אמנם מחק את הציוץ, אבל הציע בעצם להטיל עונש מוות קולקטיבי על קבוצת אוכלוסיה, בת עשרות או מאות אלפי אנשים, על שאינה מצייתת לתקנות או חוקי המדינה.

אבל גולן השמאלן לא לבד. מצד שני, הדתי-לאומי, עתרו לבג"ץ הוריו של חלל צה"ל הדר גולדין, שגופתו נמצאת ברצועת עזה, בדרישה שיורה לממשלה שלא לספק לתושבי רצועת עזה חיסונים לקורונה, עד שחמאס לא יחזיר את גופת בנם. ושוב חוזר הניגון של הטלת עונש מוות קולקטיבי, הפעם על שני מיליון תושבי רצועת עזה, על כך שמנהיגיהם אינם נענים לדרישת המשפחה וממשלת ישראל.

שיעור בבית ספר בדרום רצועת עזה, החודש
IBRAHEEM ABU MUSTAFA/רויט
להמשך הפוסט

מי יהיה הגנץ הבא של ישראל?

הבחירות שלנו הן בעצם שתי תוכניות ריאליטי הפועלות על-פי תסריט קבוע, החוזר על עצמו כמו גלגל, כנראה עד סוף הדורות. מה אתם צוחקים? הבדיחה פה היא עלינו, על חלבוננו ועל חשבוננו

הבחירות האלו, גם הבחירות האלו, כמו אלו שקדמו להן, הן קרקס. אבל בעצם אין כבר קרקסים. כי במדינות נאורות, כמו זו שלנו, אסור יותר לעשות הצגות עם חיות - אריות, דובים, אריות, קופים, כל אלו. זה פוגע בחיות, מתעלל בהן, משפיל אותן, אז זה אסור.

אז במקום קרקס יש לנו היום "תוכניות ריאליטי", ששם, במקום בחיות, פוגעים, משפילים, מתעללים ומקרקסים בני אדם. ולהתעלל, לפגוע ולהשפיל בני אדם זה מותר. מה אנחנו, חיות? לא. וגם משלמים לנו הרבה כסף, אז יאללה, תתעללו חופשי. זה כיף וגם אחלה רייטינג. אנשים אוהבים התעללות בבני אדם הרבה יותר מהתעללות בדובים או בפילים.

נתניהו וגנץ במליאת הכנסת, בשנה שעברה
עדינה ולמן / דוברו
להמשך הפוסט

הציונות היא מפלטו של הנבל

ג'ונתן פולארד אינו "סמל הציונות ואהבת ישראל ללא תנאי". הוא ריגל קודם כל בגלל אישיותו ואחר-כך בגלל בצע כסף. מצד שני, אולי זה דווקא טוב לציונים - הרי רה"מ הופיע בנתב"ג באישון לילה

"סמל הציונות ואהבת ישראל ללא תנאי" - כך הגדיר בשבוע שעבר אמנון לורד, מבכירי הכותבים של הימין הביביסטי, את ג'ונתן פולארד מעל דפי "ישראל היום", עם נחיתתו כגנב בלילה בישראל.

אבל פולארד ריגל עבור מדינת ישראל (בארה"ב, ידידתנו הענקית) לא מציונות ולא מאהבת ישראל. הוא עשה זאת משתי סיבות אחרות לגמרי: האחת, ואולי העיקרית, היא אישיותו התמהונית משהו, שגרמה לו לחפש הרפתקה "מסוכנת" שתהפוך אותו לכאורה ל"איש חשוב". והשנייה, המשנית, בצע כסף, שהוא קיבל מישראל, והרבה. רק אחרי שמדינות כמו סין, אוסטרליה ופקיסטאן הבינו כנראה עם מי יש להם עסק וסירבו לקנות ממנו (על-פי פרסומים זרים) את הסחורה שהציע להם, נהפך פתאום פולארד לאוהב ישראל ופנה למי משליחיה בארה"ב. אלו מיהרו לקנות את הלוקש בלי להבין עם מי ולתוך מה הם נכנסים.

בנימין נתניהו מקבל את פניו של ג'ונתן פולארד בנמל התעופה בן-גוריון
תקשורת ראש הממשלה
להמשך הפוסט

איפה התקיפה של צה"ל?

אייל ברקוביץ' זעם בתוכניתו על "היעדר התגובה" של ישראל בעקבות רצח אסתר הורגן. "עוברים על זה לסדר היום? אישה תמימה, יש פה ילדים יתומים!" אמר. מה, משפחת דוואבשה לא היתה תמימה?

התוכנית "אופירה וברקוביץ'" של יום שישי האחרון נפתחה במונולוג נסער של אייל ברקוביץ'. "שבת שלום", פנתה אופירה אסייג לצופים, "ושבת שלום ברקוביץ'. מה שלומך?" ואז הוא התחיל:

"לא טוב. שבת מאוד עצובה. ואני אגיד לך למה. לא יכול להיות שבמדינת ישראל, בחורה תמימה, אסתר הורגן, הולכת להליכה מחוץ לבית שלה, רוצח נתעב מחכה לה בפינה, פלסטינאי, לא יודע מי זה (אופירה: רוצח), רוצח, רוצח אותה, ולא עושים כלום. לא ראיתי שום תגובה (אופירה: תפסו אותו). מה זאת אומרת תפסו אותו? יש פה טרגדיה מטורפת, ראיתי אתמול את הילדים, את הבעל, את כל המשפחה. טרגדיה מטורפת פה. אישה תמימה, כל עולמם נהרס עכשיו. ולא שמעתי שעשו כלום. תפסו אותו. מה זה תפסו אותו? יש פה ילדים יתומים! מה זה הדבר הזה? לא תקיפה של צה"ל, לא הורסים בתים, לא נכנסים, לא עושים כלום. מה זה פה? עוברים על סדר היום? אישה בת 52, תמימה, נרצחה כשהלכה לטייל. איפה המדינה פה? כי מה, עוברים על זה לסדר היום? (אופירה: צודק, צודק) מה זה? כאילו הפרשה נגמרה ועוברים הלאה? איפה התקיפה של צה"ל?"

תמונה של התינוק עלי דוואבשה בבית המשפחה השרוף בכפר דומה, יולי 2015
רויטרס
להמשך הפוסט

הרפתקאות קשיש בארץ ביש

לא קשיש כיואש יאמר נואש. הלך אצל הטלפון וצילצל למוקד של מכבי כדי לקבוע שם את התור לקבלת החיסון. אך אויה - ולא סתם אויה, אלא אויה ואבויה. המוקד תפוס כל הזמן, כל היום תפוס

בחמש קם קשיש והתחיל את יומו. שתה קפה דלוח, אכל זנב של דג מלוח, ושכב קצת לנוח. בשמונה פתח את הרדיו לשמוע חדשות. קופת חולים מכבי הודיעה שהיא תקדים כבר להיום את האפשרות לקביעת תור לקשישים לקבלת חיסון לקורונה, באתר הקופה באינטרנט ובמוקדם הטלפוני. "היאח", הריע הקשיש בביתו הקט והדל, "כמה טוב שבחרתי במכבי מכל הקופות". זינק חיש, זאת אומרת חיש יחסית לקשיש, ממיטתו המרופטת.

אבל רגע, היסס לרגע, האם אני בכלל רוצה להתחסן? הרי שושנה, הקשישה מפרדס-חנה, או שמא הייתה זו חנה הישישה מפרדס כץ (הוא כבר לא זכר), כתבה לו בדואר שלהתחסן פירושו להתחסל. אז מה בעצם לעשות? שאל את עצמו. אבל לא, לא, חזר לו לפתע זיכרונו שאבד לרגע, הרי כבר החלטתי שכן, להתחסן. שקלת מה יותר טוב לך, למות בייסורים מקורונה או להיכנס להריון עם תאומים סיאמים מהחיסון, ובחרת בהריון, זוכר?

חיסון לקורונה בבית חולים רמב"ם בחיפה
רמי שלוש
להמשך הפוסט

"לה פמיליה" היקרים, גם אתם ערבים

קשה להבין את ההתנגדות הזועמת של הפלג הקיצוני באוהדי בית"ר ירושלים לשיתופם של שחקנים או בעלים ערבים במועדון. בהשראה אשכנזית, שנאת המזרחים את הערבים היא בעצם שנאה עצמית

קשה מאוד להבין את ההתנגדות הזועמת והמתלהמת של הקבוצה מאוהדי בית"ר ירושלים המתכנה "לה פמיליה", לשיתופם של שחקנים או בעלים ערבים במועדון, שהרי מרבית האוהדים הללו, ומרבית שחקני הקבוצה, הם עצמם ערבים. אל תעלבו מזה שאמרתי שאתם ערבים. ערבים זה לא עלבון ולא קללה. ערבים הם בסך הכל זן אתני של בני-אדם, כמו לטינים או אפריקאים, למשל. ועצם היותם של בני אדם מזן זה או אחר לא עושה אותם טובים או חכמים או עצלנים או רשעים. בכל זן יש מכל הסוגים.

ומיהו ערבי? מי שנולד או מוצאו, כמו רובכם, מארצות ערב. מי ששפת אמו, כמו רובכם (גם אם נעקרה מכם על ידי הציונים האשכנזים) היא ערבית. ערבי הוא גם מי שתרבותו היא ערבית. איזה סרט ראו הוריכם בטלוויזיה ביום שישי? סרט ערבי. וטקס החינה, למשל, והצהלולים, ורבים ממנהגיכם, הם ערבים למהדרין. ואיזה מוזיקה אתם אוהבים ואיזה אוכל אתם אוכלים? כן, אתם ערבים.

אנשי לה פמיליה שהגיע למחות נגד מכירת בית"ר ירושלים לשייח בן ח'ליפה
אוהד צויגנברג
להמשך הפוסט

עזבי את דובאי, עמליה, בישראל כבר היית?

בשצף קצף כתבה הפסיכולוגית והסופרת נגד הנסיעה לאיחוד האמירויות לנוכח מצב זכויות האדם שם, בדגש מצב הנשים. טיעונה חזקים ומשכנעים אבל יש גם שני אבלים - אחד זעיר ואחד אדיר

בשבוע שעבר יצאו כאן שיצפה וקיצפה של עמליה רוזנבלום על הישראלים המתכוונים לתייר באיחוד האמירויות, והיא פרסמה אזהרת מסע חמורה לאמור: "בילוי בדובאי? זה כמו להשתתף באונס קבוצתי". ככה. לא פחות. וכל-כך למה? כי "דובאי היא אחד המוקדים הקשים והידועים של עבדות מודרנית וסחר בבני אדם. מתחת למעטה הנוצץ של גן עדן במדבר מתקיים מנגנון אכזרי וקטלני" של ניצול "בני אדם, ברובם נשים... למטרות זנות, ניצול מיני אחר, עבודות בכפיה או העסקה בתנאי עבדות".

טיעונים חזקים, משכנעים, וככל הנראה גם העובדות נכונות. אבל יש כאן לפחות שני אבלים, אחד זעיר ואחד אדיר. קודם כל, איחוד האמירויות היא לא המדינה הראשונה או היחידה בעולם, שתיירים, גם ישראלים, טסים אליהן לצורך מה שקרוי "תיירות מין", כלומר כדי לשכב, כלומר לאנוס, תמורת תשלום פעוט נערות ונשים שפחות מין. אז למה לא נזעקת על תאילנד ואוקראינה, אלא דווקא על דובאי? בגלל שהם חדשים לנו, או אולי בגלל שהם ערבים לנו?

שלט שהונף בהפגנה מול מעון ראש הממשלה בירושלים, בסוף השבוע
אוהד צויגנברג
להמשך הפוסט

מתי יגיע החיסון מתאוות בצע?

הסיפור שמאחורי שני החיסונים שהופקו לנגיף הפוליו, הוא דוגמה נפלאה איך הפכנו בתוך פחות מ-70 שנה מחברה הבנויה על אחווה אנושית חובקת עולם לחברה חובקת כסף ותאוות רווחים

בימיה הראשונים של ישראל, בתחילת שנות החמישים, השתוללה בארץ, כמו בכל העולם, מגפה קשה יותר ממגיפת הקורונה של 2020. למגפה, למחלה, קראו פוליו או שיתוק ילדים, שכן היא פגעה כמעט אך ורק בילדים, גרמה לרבים מהם לשיתוק, בעיקר בגפיים, וגם למוות כתוצאה משיתוק מערכות הנשימה וחנק.

ישראל מנתה אז כמיליון ורבע בני אדם, בעוד היום אנחנו כתשעה מיליון ורבע. כלומר פחות מ-15% מאוכלוסיית ישראל היום. על-פי נתוני משרד הבריאות, בשנים 1954-1950 נתגלו בארץ 4,700 מקרי פוליו ומתוכם מתו 760 ילדים. כדי להבין את עוצמת המגפה ההיא, אפשר אפוא להכפיל את המספרים פי שישה לערך, ולומר שאם מגפת הפוליו היתה מתרחשת בישראל היום (בתנאים הרפואיים של אז) היו חולים בה כ-30 אלף ילדים, ומתוכם היו מתים כמעט 5,000. תתארו לכם.

.
הספרייה הלאומית, צלם אדגר הירשביין
להמשך הפוסט

חבל שהנאצים לא חתכו לך את הז*ן

בטלוויזיה, קצת כמו בחיים, אומרים מילים "גסות" כמו זין, לזיין, זונות, כוסאמק, קיבינימט וכו'. הן נאמרות בלי צינזורים ואין עם זה שום בעיה. אז למה בכתוביות יש כוכביות? על מי זה מגן?

הטימטום אוכל בנו כמו ארבה על סטרואידים ולא מותיר פיסת שכל חיה. במה הדברים אמורים הפעם? תיכף נגיע לזה, אבל לפני זה, ברשותכם, כמה מילים טובות: הסדרה "חזרות" ב"כאן 11" היא ממתק טלוויזיוני מענג. לא עוד צבא ופשע ומשרדי פרסום. משהו אחר, רענן, מבריק, אנושי, מצחיק. הכתיבה חכמה, פשוטה, מרגשת, מדויקת. וכשהכתיבה טובה, אמר פעם מפיק הוליוודי, אז גם המשחק מצוין והבימוי נהדר וכל השחקנים יפים. ככה זה בדיוק ב"חזרות".

אבל, תמיד יש אבל. והאבל הזה לא שייך לסדרה עצמה, אלא לתחתיתה. כי בסדרה יש משום מה כתוביות בעברית של מה שאומרים בעברית בסדרה. למה זה? אולי יש סעיף בתקנון התאגיד שב-7% מהדרמות יש לשדר כתוביות למענם של כבדי השמיעה, ו"חזרות" נפלה ב-7% האלו. יכול להיות.

צנזורה בקריאה, לא בשמיע. דוגמה מ"חזרות"
צילום מסך
להמשך הפוסט

למה אנחנו אוהבים אנטישמים שאוהבים אותנו?

דונלד טראמפ הוא כל כולו גזענות צרופה של "עליונות גברית נוצרית לבנה", שמאמיניה, כמו אבותיהם הקדמונים נאצים, חשים כגזע נעלה על כל שאר הזבלה

"הנה מלאו ימי השבעה על לכתו של הנשיא טראמפ", כותב ביום שישי ב'ישראל היום" אברי גלעד ומבכה את מר גורלו, "ועדיין אני עצוב ומודאג מאוד". וכדי שלא תחשבו שגלעד, חלילה, סתם מוכה-סנוורים מתעצומות הדונלד, הוא כותב ש"האיש המוזר הזה", טראמפ, "דיבר הרבה שטויות, פגע באנשים שלא לצורך, זלזל באנשים שלא היה ראוי לזלזל בהם", ואפילו ש"קשה לסלוח לו על היחס המטופש והפושע שלו לקורונה, שבגללו מתים עכשיו יותר אמריקנים ממה שהיו אמורים".

"הכל נכון", מחזק גלעד את דברי עצמו, אך מיד מוסיף "אבל לי זה לא משנה". וכל כך למה? כי "ארבע שנים הרגשתי החבר של הבריון הכי חזק בבית הספר, וזאת הייתה תחושה נהדרת". את הספדו הוא מסיים בחרוזים נרגשים - "אתה אח אמיתי, אח מופרע, אבל אח שטרח, ולא ברח, ואת אויבנו מעך. ואנחנו לא נשכח".

הנשיא טראמפ
Evan Vucci/אי־פי
להמשך הפוסט

ניצחון מורשת יגאל עמיר

אלה שעדיין מאמינים שעמיר רצח את יצחק רבין סבורים כי עשה זאת על מנת לעצור את תהליך השלום עם הפלסטינים. אך מה אומר הרוצח עצמו? ומה בין מה שאמר בחקירתו לישראל 25 שנה אחרי

מדוע רצח יגאל עמיר את ראש הממשלה יצחק רבין? לכאורה שאלה קלה עם תשובה ברורה. אבל רגע. קודם כל, כרבע מהציבור היהודי ויותר ממחצית הציבור הציוני-דתי בכלל לא מאמינים שעמיר רצח את רבין, אלא שמעון פרס או שב"כ או אלפקה אנטישמית. ואלה שעדיין מאמינים שעמיר אכן רצח את רבין, למה לדעתם הוא עשה זאת? ובכן, כולנו חושבים או מאמינים, הן מתוקף נסיבות הרצח והן בגלל שזה מה שאמרו לנו, שהרצח בוצע כדי לעצור את תהליך השלום עם הפלסטינים.

אבל יגאל עמיר עצמו, הרוצח, כיצד הוא מסביר או מנמק את מעשהו? מעולם לא איפשרנו בעצם לרוצח את דברו בעניין - לא בתקשורת, לא במשפט, וגם לא בוועדת שמגר שהוקמה לחקר רצח רבין. היא לא זימנה את הרוצח להעיד בפניה. תחת זאת, שלחה ועדת שמגר שני עוזרים זוטרים לחקור את עמיר בכלאו ולהביא בפניה את דבריו, אבל אלו לא פורסמו מעולם.

מתוך תערוכה של ז'אק ז'אנו. יגאל עמיד על דוכן העדים במשפטו
גלריה אנגל
להמשך הפוסט

גזענות זה אנחנו

"הפעילה החברתית" שפי פז פרסמה פוסט מזוויע נגד שחורי עור בלי להתבלבל ובלי להתנצל. רק לחשוב מה היה קורה אם פוסט כזה היה נכתב במדינה אחרת כנגד חובשי כיפות ומגבעות שחורות

שפי פז, המוגדרת בוויקיפדיה "פעילה חברתית ישראלית", פרסמה לפני שבוע פוסט מזוויע. בפוסט רואים חמש תמונות, מצולמות די מרחוק, של שליחים שונים של וולט. פניהם של השליחים אינם ניתנים לזיהוי, אבל יש ביניהם מכנה משותף אחד ויחיד – הם כולם שחורי עור. אין להם לא סכינים או אקדחים שלופים בידיים ולא חגורות נפץ על הבטן. רק תיקי שליחויות על הגב ואופניים, כי הם רק עושים את מלאכת שליחותם ופרנסתם.

מעל לתמונות הללו כתבה "הפעילה החברתית", פעילת הליכוד מדרום תל-אביב שפי פז, את הטקסט המזעזע ומעורר החלחלה הזה: "לפני שאתם מזמינים ארוחה דרך וולט תחשבו אם אתם רוצים שהשליחים האלה ידפקו לכם על הדלת".

שפי פז בתל אביב, באוגוסט
עופר וקנין
להמשך הפוסט

החיסון זה המשיח החדש

אם לא נשנה את אורחות חיינו, לא נירפא. מי שקוצר בנו כעת בהמונינו הן לא פצצות אטום המשוגרות ממטוסים חמקניים. זה וירוס זעיר, בלתי נראה, חמקן. אז מה? תמשיכו לרכוש מטוסים ולא מטושים?

מעשה באדם שנכנס אצל רופא, מתנשף כינשוף ומהלך כמו היפופוטם. התיישב על שני כסאות, השתעל כמו שועל, ירק כמו דג רקק, ולבסוף אמר "דוקטור, אני לא מרגיש טוב". אמר הרופא "מה אתה אומר?! מעניין באמת למה. אתה שוקל 70 קילו יותר ממה שאתה צריך, אתה אוכל סוכר כמו עכבר ממורמר ושותה אלכוהול כמו חזיר בר".

"לא. לא. מה פתאום?", היסה הפציינט את הרופא, "בקושי שלוש בירות ביום, לא יותר".

בנימין נתניהו בהודעה על מענק הסיוע
קובי גדעון / לעמ
להמשך הפוסט

מוֹתר הכלב מן האשה

יש להניח שאם אנסטסיה קלין היתה חלילה כלבה, אזי אזרחי ישראל, המשטרה, הפרקליטות, השופטת ורה"מ היו נכנסים בעצמם באמא של החשוד בתקיפתה. אבל כולה גויה אוקראינית, אפילו לא כלב

שני מקרים של התעללות נוראה קרו פה בשבועות האחרונים. באחד חשוד יהודי בהתעללות בכלב האסקי ששוחרר לבסוף וניצל. בשני חשוד יהודי בהתעללות באשה אוקראינית, שגם קצת מתה מזה.

בשבוע שעבר העלה עולה חדש בשם אלן מוריסון, שהפרקליטה שלו טרחה אחר-כך לציין ש"מרשי הגיע לארץ מתוך ציונות", סרטונים לרשתות החברתיות שבהם הוא נראה מצליף בכלב ההאסקי שלו, טיילור, כדי לנקום בבת זוג שנפרדה ממנו. תוך זמן קצר הגיעו לביתו שני שוחרי זכויות בעלי חיים, פרצו לדירתו ושחררו את הכלב המוכה מידיו. גם המשטרה הגיעה די מהר, ובמקביל אליה גם כמה מאות צעירים נזעמים שצבאו על הבית וביקשו לעשות שפטים במתעלל, כדי כך שהמשטרה נאלצה להבריחו משם למעצר.

ציגנוק וקלין
להמשך הפוסט

השכל גזען, ביבי אסון, ואין פה סתירה

לא רק שעיתון "הארץ" או מי מכותביו לא גינו את בחריפות הראויה את דברי אמיר השכל, ממובילי המחאה נגד רה"מ, אלא שאף הגדילו לעשות והמציאו להם מיני צידוקים. זמן לפירוק דבריו הנלוזים

מוזר. עיתון "הארץ" שמתייצב מעצם הווייתו לכאורה מול כל עוולה, קטנה כגדולה, השתתק פתאום מול זעקותיו האדנותיות והגזעניות של תא"ל (במיל') אמיר השכל, "המפגין הלאומי", מול שני שוטרים ממוצא אתיופי, לאמור "אני העליתי את ההורים שלכם מאתיופיה ואתה מתנהגים אלי ככה? תתביישו לכם!" לא רק שהעיתון, או מי מכותביו, לא גינו את בחריפות הראויה את דברי השכל, אלא שאף הגדילו לעשות והמציאו להם מיני צידוקים. הגיע אפוא הזמן לפרק את דבריו הנלוזים של השכל ואת גרסאות חסידיו לגורמים.

ראשית, אומרים חסידי השכל, אין בדברים שום התנשאות או אדנות. הוא באמת הטיס עולים מאתיופיה לארץ. יפה מצדו. אבל לומר למישהו "אני או אבא שלי הביאו אותך או את הוריך לכאן, וככה אתה מתנהג אלי" פירושו היחיד הוא "הבאנו אותך לבית שלנו ואתה מתנהג אלינו כאילו זה הבית שלך, תתבייש". אבל אדון השכל, מדינת ישראל היא של השוטרים שדחפו אותך, בדיוק כמו שלך, ושל מצביעי ביבי ושל ערבי טייבה.

השכל נגרר בידי שוטרים, באוגוסט
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

בבקשה, משטרה, יאללה

עקבותיהם של העובדים הזרים נעלמו בין נתוני התחלואה. למה? כנראה בגלל שאחוז התחלואה בקרב העובדים הזרים הוא כאחוז התחלואה הכללי. החרדים, לעומת זאת, "מככבים"

מה קורה עם תחלואת הקורונה בקרב העובדים הזרים בישראל? למה לא מתפרסמים על כך נתונים? מדוע משרד הבריאות, צה"ל, המל"ל והמל"ט שותקים כמו דגים מיובאים? הרי אי-שם בתחילת המגפה פורסמו נתונים. הנה, ב-28 במאי פרסם "מרכז המידע והידע הלאומי של המערכה בקורונה של משרד הבריאות" מסמך, האומר ש"בימים האחרונים נצפית עלייה מתונה בתחלואה בישראל, ונראה שחלק לא מבוטל ממנה מקורו באוכלוסיית העובדים הזרים". כך פורסם גם למחרת בכותרות העיתונים.

נהדר, וכמה מתאים לדעות הקדומות שלנו. שהרי כבר הכריזה בזמנו מירי רגב ש"הסודאנים הם סרטן בגוף שלנו", ופרופסור רפי קרסו הגדיר את מבקשי המקלט "מאגר של מחלות", וח"כ לשעבר אריה ביבי הצהיר פעם ש"רובם של המסתננים עם מחלות מדבקות, משחפת ומטה", וח"כ לשעבר מיכאל בן-ארי אמר פעם ש"המסתננים נושאים איתם מחלות נגיפיות קשות ביותר", ועוד כהנה וכהנה. נו, אז הנה קיבלנו לכאורה הוכחה רשמית שהעובדים הזרים, המסתננים, הם הגורמים לעלייה בתחלואה. אבל מאז, ככל שהתגברה באמת התחלואה, נשתררה שתיקה, ואין מתפרסמים יותר נתונים נפרדים על שיעורי התחלואה בקרב העובדים הזרים. וכי למה? מה קרה?

שוטרים ותושבים בבני ברק, הערב
להמשך הפוסט

הווירוס הערמומי שתל סוכנים בממשלת ישראל

אם לכל השרים ולכל הבכירים ולרה"מ עצמו יש את המודיעין והם יודעים על הווירוס המון דברים, אולי השאלה הקריטית, המכרעת והמבהילה: למה אנחנו מפסידים במערכה נגדו?

לא אומרים לנו פה את האמת. כי הרי זה לא יכול להיות שכל זה קרה במקרה, בטעות, בלי כוונה. הרי יש לנו ממשלה פריטטית עם רבנים ורבי-אלופים ויואב גלנט ויואב קיש וראש ממשלה הכי טוב בעולם הערבי והמערבי - אז איך בכל זאת הגענו ליותר מ-8,000 נדבקים ביום וכמעט ל-800 חולים קשים? איך זה יכול להיות?

מה, אתם באמת חושבים שכולם, כל השרים והמנכ"לים והיועצים, עד כדי כך מטומטמים? הרי רק מבחינה סטטיסטית צריכים להיות ביניהם לפחות שלושה לא-אידיוטים. אבל מי הם, אם לא יואב ויועז? גמזו? גם לא. אתם מאמינים לתיאוריות הקונספירציה ההזויות שראש הממשלה, או לחילופין ראש הממשלה החליפי, מעלים בכוונה את התחלואה? כדי שיקרה מה? הרי גם בתחלואה נמוכה המשפט של בנימין נתניהו לא יתקיים ובני גנץ לא יהיה ראש ממשלה. אז למה?

מימין לשמאל: רוני גמזו, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הבריאות יולי אדלשטיין ומנכ"ל משרד הבריאות חזי לוי
קובי גדעון / לעמ
להמשך הפוסט

זה לא הקורונה, זה הטמטום

יש איזה טמטום ישראלי מובנה של "יאללה, יאללה, זה סתם הפחדות כל זה, הרי בסוף הכל יסתדר". הוא זה שמניע אותנו להתעלם מכל הסכנה המתהווה לפתחנו, ואז כמובן הכל מתחרבש

חבר אחד שלי לוקח כל שנה בסוף הקיץ את המשפחה המורחבת שלו לחופשה חמולתית בכנרת. לפני שלושה חודשים הוא אמר לי שהשנה הם יעשו את החופשה בראש השנה. אבל יוסי, אמרתי לו, בראש השנה יהיה סגר. מה פתאום סגר? הוא צחק עלי. נגמר הסגר. התחלואה תעלה, אמרתי לו, (לא שיערתי שעד כדי כך) הם לא יוכלו להרשות לעצמם שעם ישראל יעביר את החגים בסעודות ובתפילות. יהיה סגר. בסדר, הוא אמר, אז ניסע לפני הסגר ונחזור אחרי. יהיה סגר לכל החגים, יוסי. הוא לא הקשיב לי.

יש איזה טמטום ישראלי מובנה של "יאללה, יאללה, זה סתם הפחדות כל זה, הרי בסוף הכל יסתדר". הוא מניע אותנו להתעלם מכל משבר וסכנה המתהווים לפתחנו, וכשהם כבר פורצים, הכל כמובן לא מסתדר אלא דווקא מתחרבש.

הפגנה נגד הסגר בחוף פרישמן בתל אביב, היום
מוטי מילרוד
להמשך הפוסט

משִׁילוּת באמצעוּת טפִּילוּת

בנימין נתניהו - האיש ללא כרטיס אשראי - מתנהג כטפיל על צווארנו ועצבינו ולא רק בתחום הכספי. הוא נציגו הנבחר של הפונדקאי שלו והדרך היחידה להיפטר ממנו היא למות יחד איתו

כמעט כל נער ונערה בישראל אצים בגיל 16 אל הבנק להזמין כרטיס אשראי כדי לנהל לעצמם את משקם הכלכלי כאנשים עצמאים ולא טפילים. אבל יש בישראל שני אנשים בוגרים, שאינם לא הומלסים ולא פושטי רגל מוכי-גורל, שכבר 16 שנה אינם מחזיקים ברשותם כרטיס אשראי - אלו הם בנימין ושרה נתניהו, ראש ממשלת ישראל ורעייתו.

אפילו המפכ"ל לשעבר רוני אלשיך, עוף מוזר בפני עצמו (כל הדימויים הזואולוגיים במאמר הם מטאפורות בלבד, ואין הכוונה לטעון שאלשיך הוא יעני יען), נדהם כשנגלה לו ש"כבר 15 שנה אין להם כרטיסי אשראי. ואתה שואל את עצמך, אז איך זה נראה ביום-יום? איך זה מתנהל? הם לא עומדים בכספומט כמובן. אז איך הם מוציאים מזומן? יש דברים שצריך לשלם עליהם. אתה קונה בגד. נעל. תיק. אז איך זה מתרחש?"

נתניהו מנגב את פיו עם המסכה
אוהד צויגנברג
להמשך הפוסט

אם נעצום עיניים חזק, הכל יסתדר

במשחק המחבואים של הקורונה, ממשלת ישראל היא הילד הקטן שמתחבא מאחורי הדלת ועוצם עיניים מתוך הנחה שאם היא לא יראה את המשבר, אז הוא יתייאש ויסתלק. זה לא חדש, זו השיטה פה

בטח יצא לכם בחיים לשחק מחבואים עם ילדים קטנים. אתם עומדים עם הפנים לקיר הסלון, סופרים עד עשרים, אומרים בקול גדול "לא מאחורי ולא מצדדי, אני פוקח את עיני", מסתובבים וישר רואים שהילדון מתחבא מאחורי הדלת הפתוחה בצמוד לקיר. אבל אז, אתם לא צועקים חלילה "ראיתי אותך יונתן, אתה מאחורי הדלת" ורצים לקיר ודופקים אותו ב"אחת, שתיים שלוש". ברור שלא. אתם צריכים לשחק את המשחק.

אז אתם אומרים בקול רם, שהילד ישמע, "מה זה? איפה יונתן? מישהו ראה את יונתן?" ומחפשים, תוך כדי קריאות, גם בחדרים אחרים, ורק אז אתם חוזרים לסלון, וכאילו בסוף מוצאים אותו, מושכים אליכם את הדלת, אבל כשאתם באים לצעוק "הו, הנה אתה, יונתן", אתם פתאום רואים שהוא עוצם חזק-חזק את העיניים, בהנחה שאם הוא לא רואה אתכם - גם אתם לא רואים אותו. אז אתם נוגעים קלות בכתפו ואומרים "הא, הנה אתה, יונתן" והילד פוקח עיניו. אתם אומרים לו "איזה יופי התחבאת", וצהלה וצחוקים ושמחה.

נתניהו בפתיחת שנת הלימודים בהתנחלות מבוא חורון
MARC ISRAEL / POOL / AFP
להמשך הפוסט

מתי יהיה מטס משותף מעל דיר-יאסין?

"מטס הזיכרון" שקיים לפני שבועיים חיל האוויר הישראלי במשותף עם מקבילו הגרמני חשף את מחלת הנפש הקשה שבה לוקים מדינת ישראל ואזרחיה

אולי לא שמתם לב, כי בחסות הקורונה קורים פה הרבה דברים מוזרים, אבל לפני כשבועיים אירע בגרמניה מאורע מצמרר ומזוויע, שחלף כאן כאילו כלום. הנה דיווחו של ישראל היום: "חיל האוויר קיים היום לראשונה תרגיל משותף עם חיל האוויר הגרמני, בגרמניה. במסגרת התרגיל, התקיים מטס 'זיכרון לעתיד' - מטס הצדעה משותף בהובלת מטוס 'עיטם' לצד מטוסי הקרב 'ברק' (F-16) ושני מטוסי 'יורו־פייטר' גרמניים, מעל מחנה הריכוז דכאו, לזכר קורבנות השואה, וכן מעל שדה התעופה פירסטנפלדברוק שליד מינכן, לזכר 11 חללי מינכן, חברי המשלחת האולימפית בשנת 1972".

ובכן, חיל האוויר של "מדינת היהודים" לא רק ביצע תרגיל משותף עם הלופטוואפה (חיל האוויר הגרמני. זה היה גם שמו בעת מלחמת העולם השנייה) בשמי גרמניה, אלא אף ביצע - מתוך גאווה לאומית עוצמתית כמובן - מטס הצדעה משותף מעל מחנה הריכוז דכאו. זאת 75 שנים בלבד לאחר שהם רצחו בשואה שישה מיליון מבני עמנו.

מפקדי חילות האוויר של ישראל וגרמניה
באדיבות דובר צה"ל
להמשך הפוסט

כולנו בני-אדם. לא בבונים

לקרוא לבני-אדם, נאלחים ככל שיהיו, בשם בבונים זו גזענות שנובעת מתורת-גזע שמניחה שיש בינינו עמים או גזעים נעלים לצד עמים או גזעים נחותים. ולאן מובילות תורות-גזע שכאלו למדנו היטב כולנו על בשרנו

הפעם המאמר, לפחות תחילתו, יהיה בנימה קצת אישית.

בשבוע שעבר העליתי פוסט בדף הפייסבוק שלי לאמור: "לא משנה על מה הוויכוח, ובלי קשר לשאלה היכן מונח הצדק, מי שקורא לבני-אדם בבונים מחוק בעיני כאדם. זו גזענות שפלה שאין עליה מחילה".

בבון
AFP
להמשך הפוסט

האם שנאת נשים תפחית את התחלואה?

ישראל קטורזה בלט לטובה כשביטא את זעקת עולם התרבות. והנה, הפלא ופלא, קטורזה לוהק לתשדיר עטיית מסכות מטעם המדינה וכמה עשרות אלפי שקלים בתמורה למיזוגניה מזוקקת

החטא התחיל בפשע.

עולם התרבות - בצד ענפי התיירות, המסעדנות והשמחות - הוא מהנפגעים הקשים ביותר ממשבר הקורונה. אולי הנפגע הגדול ביותר. לכל הענפים האחרים יש מהלכים או בני-דודים בממשלה, ואילו ענף התרבות סובל מיתמות, עם שר נחמד, אבל סמרטוט. הנה, משרד התרבות, שלא רק שאינו מצליח להחזיר את הענף לתחילתה של פעילות, הוא גם הקפיא את חלוקת כל המענקים השנתיים הקבועים ליוצרים ואומנים, כמו למשל פרס ראש הממשלה לסופרים, דווקא עכשיו בעת המשבר הכלכלי הנורא שפוגע בהם אנושות.

ישראל קטורזה. ממשלת ישראל משדרת לנו, בכספי מיסינו שלנו, שנאת נשים
צילום מסך
להמשך הפוסט

ימין ושמאל, רק קוף וקוף

מצביעי "השמאל" מאשימים את "המזרחים" שהם מצביעים באופן לא רציונלי, כאילו ש"השמאל" מצביע בדרך אחרת. מה שמעניין יותר הוא מה חושב אחד מראשי האידאולוגים של הימין על המזרחים

אלו שקרויים כאן "שמאל", שהם במקרה הטוב ימין מתון, מאשימים מאז ומתמיד את "המזרחים" שפעמיים הפילו את פרס עם בגין ועם ביבי; שהם מצביעים בבחירות באופן לא רציונלי, שבטי, כמו ההורים שלהם; כמו קופים, אתם יודעים, בבונים, שיודעים רק לצעוק "בגין, בגין" או "ביבי, ביבי".

כאילו שמצביעי "השמאל" מצביעים אחרת. כאילו הם, בדיוק כאחיהם מהשבט הימני, לא מצביעים בדיוק באותו באופן שבטי, לא רציונלי, כמו קופים, לאותן מפלגות או לשאריות המפלגות שלהן הצביעו ההורים שלהם. כאילו שהם, השמאלנים כביכול, לא חוזרים וצועקים בכל מערכת בחירות "רק לא ליכוד" או "רק לא ש"ס" ו"רק לא ביבי".

ארז תדמור בכנס של הליכוד, אשתקד
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

אבוי, לוקחים את הכוח מהחלשים

לאופיר טובול ואמילי עמרוסי קשה. הוא נקרע על ידי מס הכנסה בתמורה לכלום והיא נאבקת בקורונה כמו במים סוערים. עבור שניהם האחראים למצב הם סבתא של יפרח מהמכולת או דוד של דודו מהבנק

תחת הכותרת "מחאה מוצדקת כל-כך נחטפה על ידי שונאי נתניהו" מתארת אמילי עמרוסי ב"ישראל היום" את חייה הקשים בימים אלו. "הקורונה מטביעה אותנו. כאמא מפרנסת אני מניעה ידיים ורגליים במהירות, מתאמצת לא לשקוע. תופסת כל קרש שצף בסביבה. מניחה יד על בקבוק פלסטיק ריק כמצוף, עד שגם הוא נסחף. צונאמי. הרגליים לא מגיעות לקרקעית. הריאות מלאות מים ובוץ, אני עייפה ולא יכולה להפסיק את שחיית הכלב הזו. ריקוד גפיים מתיש. רק לא לטבוע", היא כותבת.

מי זאת אמילי עמרוסי המסכנה הזאת? על פי ויקיפדיה, היא כותבת קבועה ב"ישראל היום" מ-2009  והחל מ-2017 היא גם שדרנית של קבע בתאגיד השידור הציבורי. בקיצור, עם כל בכיינותה הלירית, הגברת עמרוסי היא לא בדיוק מגדולות הנפגעות של משבר הקורונה, אבל טענות יש לה. מחאה נגד המחאה - "מחאה שזכתה להסכמה ציבורית גורפת", היא כותבת, "נחטפה בידי קבוצת אנטי-ביבי". והרי "ביבי לא מעניין", מי הוא בכלל? הוא בסך הכל רק ראש הממשלה כאן, ו"הוא לא יחריב את הכלכלה ולא יציל את הכלכלה. הוא ראש ממשלה נבחר שחסרונותיו ידועים, יהיר, לא עומד במילתו, אז מה?"

אופיר טובול. במה אסף אמדורסקי שונה ממך?
דודו בכר
להמשך הפוסט

צהלות הניצחון קצת מוקדמות

העם לא מאס וביבי לא גמר. כן, יש מצטרפים חדשים להפגנות נגדו, אך האם הן יביא לנפילתו? באותה מידה הן יכולות לחזק ולבצר את שלטון היחיד שלו. המבחן האמיתי יתרחש בחופי הים

צהלות הניצחון לכאורה, בעיקר מעל דפי עיתון זה, שהנה כאילו סוף-סוף "המהפכה מצליחה", העם מאס בנתניהו, וביבי גמר ולה-לה-לה, הן טיפ-טיפה מוקדמות שלא לומר מוגזמות. שהרי, ראשית לכול, בדיוק אותן צהלות, ממקלדותיהם של בדיוק אותם אנשים, כבר עלו ופרחו כאן בעשר השנים האחרונות עשרות פעמים לפחות. הנה, הם כתבו לנו שוב ושוב, הפעם זה סופי, העם מאס בנתניהו וביבי גמר. אלא שהעם לא מאס וביבי לא גמר.

נכון שהפעם - בגלל הניהול הנוראי, השלומיאלי, המטומטם והפוגעני של האדון נתניהו את משבר הקורונה - אכן מצטרפים להפגנות נגדו כוחות חדשים, ואף צעירים שחורגים ממתחם המפגינים המבוגרים הקבועים, שאריות השמאל האשכנזי הציוני הנכחד; ונכון שהפעם ההפגנות טעונות לא רק בספריי לטיהור מידות, אלא באמת בעלבון, בכאב ובזעם, שנותנים להפגנות תוקף של ממשות; ונכון שאווירת ההפגנות טעונה באדי אלימות דליקים, שיכולים להתפוצץ בכל רגע (והמשטרה בינתיים עושה הכל כדי שזה לא יקרה) ולהפיץ את אש המחאה בשדות הפרנסה שיבשו בארץ כולה; אבל האומנם כל זה יביא לנפילתו של נתניהו, או אולי דווקא ההיפך – לחיזוק וביצור שלטון היחיד שלו?

חוף הים בתל אביב
מוטי מילרוד
להמשך הפוסט

"הישרדות" של הנאה מעינויים

בפרק ששודר בשבוע שעבר לקחה תוכנית הריאליטי את שיר ההלל הרגיל שלה לקפיטליזם הנצלני, צעד גדול קדימה - אל ההנאה ההוללת של המנצחים, החזקים, הצעירים והשבעים מעינוי כל האחרים

במסווה של תוכנית בידור טלוויזיונית, "הישרדות" היא מכונת תעמולה אדירה בשירות האידאולוגיה הקפיטליסטית החזירית האגוצנטרית הנצלנית, המלמדת את מאות מיליוני צופיה שכדי להצליח (כלומר לעשות כסף) בחיים (שקרויים בתוכנית בשם "המשחק") - עליך להיות כמה שיותר נוכל, שקרן, גנב, תחמן, רמאי, נצלן, גנב וחרא של בן אדם.

"הזולת, המתחרה, הוא אויב" מאפיינת ויקיפדיה את תוכניות הריאליטי. שיתוף פעולה, אחווה אנושית וסולידריות מוצגים ב"הישרדות" כמכשולים בדרך אל הניצחון, אל הכסף הנכסף. אחווה או ברית יכולים להיות אך ורק "מהלכים אסטרטגיים" שקריים ומזוייפים, בדרך לבגידה הצפויה ותקיעת הסכין בגב למען הכסף שלי, ורק שלי.

מתוך "הישרדות". המסר של התוכנית הוא שהחרא הגדול מכולם מנצח
צילום מסך
להמשך הפוסט

זה לא באמת ממשלה. זה רק בכאילו

הכל חרטא ב"ממשלת החירום המורחבת". שחקנים, תפאורה, דיבורים וכלום. לא מחוברים לשום דבר ולא עושים, גם לא מסוגלים לעשות. כל מפיק קולנוע יאמר לכם זאת, זה הכל סתם, קשקושים

"הכי קל בעולם זה לעשות ראש ממשלה", יגיד לך כל מפיק קולנוע, "אתה לקוח מישהו מבוגר שנראה סביר, מאפר אותו טוב-טוב, מלביש אותו אחלה חליפה ועניבה תואמים, מושיב אותו על כסא מנהלים מאיקיאה מאחורי שולחן עץ גדול, רחב, מסודר, ריק, בלי ניירות. כאילו הוא כבר גמר לטפל בכל העניינים. ומאחוריו, אתה שם איזה דגל מגולגל יפה על מוט, מפה של משהו, ארון ספרים גדוש עאלק, שתי תמונות, אחת עם כאילו אשתו ושני הילדים, ואחת עם האפיפיור או נשיא צ'אד. בצד אחד של השולחן אתה שם מסך מחשב מרצד, כאילו עובד, ובצד השני שני טלפונים, שחור ואדום. וזהו. המחשב והטלפונים לא מחוברים כמובן לשום דבר, כי זה רק תפאורה כל זה. ואז הראש ממשלה הכאילו הזה מדבר בטלפון כאילו ודרכו מנהל יעני את העולם, כן? כן, כן, תכבוש את מנהטן, בטח, בטח, תורידי את כל המסים, ואברם - תחסל לי גם את כל הביורוקרטיה, כן, כן, עוד היום, בטח, ואל תשכח גם לספח את חברון ובנותיה ואחיותיה, יאללה ביי. וזה הכל בכאילו, הכל חארטה. לא מנהטן ולא חברון ולא נעליים."

אז זהו, זאת הממשלה שלנו עכשיו. הכל חרטא. שחקנים, תפאורה, דיבורים וכלום. לא מחוברים לשום דבר ולא עושים, גם לא מסוגלים לעשות, שום דבר. סתם. קישקושים. הנה כך לדוגמה ב-28 ביוני הודיע השחקן המגלם את ראש הממשלה שלנו כי "הנחה לצמצם את הליך הבדיקה האפדימיולוגית מרגע איתור החולה ועד להכנסת כל המגעים שלו לבידוד ל-48 שעות". ב-2 ליולי כבר הודיע "ראש הממשלה" במסיבת עיתונאים שהציב "יעד של שש שעות מאיתור הבעיה ועד לביצוע הבדיקה. ומהבדיקה עד לקבלת התשובה, בהתחלה אמרתי 48 שעות, כיווצתי את זה, אני רוצה את זה תוך 24 שעות".

נתניהו ושרי הליכוד לפני כנhסת נתניהו לבית המשפט בירושלים
Yonatan Sindel / AP
להמשך הפוסט

קונספירציה ואלוהים - אחים תאומים

כשאי ההבנה, המקריות וחוסר הוודאות משתוללים להם בעולם וחרדותינו מתעצמות - מתעצם גם הצורך שלנו ביצירת, או המצאת, סדר וחוקיות לכל הבלאגן. ואז "התיאוריות" מתחילות לצמוח כפטריות

העולם והחיים – וכל עוד אנחנו חיים העולם והחיים שלנו די זהים – מורכבים, סבוכים, שבירים, בלתי צפויים, ערפיליים, לא מובנים, בלתי ניתנים לחיזוי, והדבר היחידי שאנחנו באמת יודעים זה שבסוף מתים. אבל למה? למה מתים? בשביל מה חיים? מה יהיה מחר? לשאלות הכי חשובות אין לנו שום תשובות. כל כמה שבועות, כשקורה משהו או כשלא קורה כלום, מישהו אומר או כותב ש"אנחנו חיים בעידן של אי-ודאות". וזו כמובן תמיד שטות. כי זה לא העידן הזה או קודמיו או הבאים אחריו שהם של אי-ודאות. החיים עצמם הם אי-ודאות.

אפילו תשימו עצמכם במקום הכי נוח ונעים ובטוח לכאורה - יש לכם בית ומשפחה, וכסף ופרנסה, ובריאות והכל - אז מה? אתם יודעים מה יהיה מחר? אין לכם שמץ של מושג. העסק שלכם או שזה אתם עובדים בו יכול להתמוטט בשנייה, ותיוותרו באחת בלי כסף ופרנסה; אתם או מי ממשפחתכם עלול מחר לחלות חלילה בסרטן או בניוון שרירים, ללקות בליבו או במוחו, להידרס למוות על ידי נהג שיכור או חמור; אתם גם עלולים להיות מגורשים מביתכם, למות במלחמה או השד יודע מה. כן, החיים הם אי-ודאות נוראה.

כרזות שהוצבו במלבורן למאבק בקונספירציה לפיה המעבר לדור החמישי של הטכנולוגיה הסלולרית קשור לקורונה, החודש
AFP
להמשך הפוסט

היא ימנית והיא צודקת

ניצנה דרשן-לייטנר, מייסדת ארגון "שורת הדין", מסבירה ש"אין דבר כזה מחבל בודד" ושמאחורי הפיגועים יש ידיים מכוונות. לכן, הנה רשימה של עוד אנשים שצריך לתבוע ויפה שעה אחת קודם

היא ימנית והיא צודקת לגמרי. "אין דבר כזה מחבל בודד" - זו היתה כותרת מאמרה של עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר ב"ישראל היום" בשבוע שעבר. מי זאת האשה הזאת, אתם שואלים? משהו כנראה פגום בציונות שלכם. דרשן-לייטנר היא, לפי ויקיפדיה, עורכת דין ישראלית אשר ייסדה בדצמבר 2002 את ארגון "שורת הדין" ומכהנת כמנהלת שלו מאז ועד היום.

ומה זה ארגון "שורת הדין"? וואיי, הציונות שלכם ממש בקרשים. לפי ויקיפדיה, זהו "ארגון לוחמה משפטית שמטרתו מאבק משפטי-כלכלי בגופי טרור ומדינות המתנגדים לקיומה של מדינת ישראל... וכן נגד גופים הקוראים לדה-לגיטימציה של הלאום היהודי והמדינה היהודית ולחרם אקדמי וכלכלי נגדה", וזאת "תוך שיתוף פעולה עם המוסד" כפי שכותבת דרשן-לייטנר עצמה באתר הארגון. אבל, בעיקר התפרסמה "שורת הדין" כמי שהעסיקה במשך עשרה חודשים ב-2018 את יאיר נתניהו כ"מתאם ניו מדיה".

עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר
צילום מסך מיוטיוב
להמשך הפוסט

כן, לברוח, עכשיו

שורת טענות הועלתה נגד אנשי האקדמיה והשמאל שהיגרו מישראל בשל התנגדותם לקולוניאליזם הציוני והתראיינו ל"הארץ". אבל המציאות מדברת בעד עצמה וגם העתיד לא משהו

כתבתה החשובה המצוינת של שני ליטמן במוסף "הארץ" על "הגולים החדשים", עורר סערה-זוטא של אכזבה וטרוניה באזור המשיק בין השמאל הרדיקלי הציוני לזה האנטי-ציוני. הכתבה, להזכיר, סיפרה והביאה את דבריהם של שורת אנשי אקדמיה (ברובם) שהיגרו מישראל בשל התנגדותם למשטר הציוני הקולוניאליסטי המדכא ששורר בארץ (לא לשלטונו של נתניהו או גנץ כזה או אחר), משטר שהתקשה והתעצם עד כדי כך שהם חשו שאינם יכולים עוד לחיות פה, ובטח שלא להרשות לילדיהם לגדול במקום הזה.

שורת הטענות שהועלו נגדם היא ארוכה. "הגולים החדשים", שכולם בעלי השקפת עולם מוצקה ויכולת ביטוי מרשימה, יכולים כמובן לענות עליהן ולהדוף אותן. מאמר זה אינו מתיימר לפיכך לדבר בשמם או במקומם, אלא לדון בטענות הנגד עצמן, כדי ללבן את השאלה שמעלה הגירתם ושיש המתחבטים בה - לגלות, לברוח, או לא לגלות, להישאר?

תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

לא יצאנו מלבנון, גורשנו מלבנון

אל התבוסה בלבנון, כמו אל התבוסה שכונתה "התנתקות", אנחנו ממשיכים להתייחס כאילו לא היתה ולא נבראה. כאילו לא שכנינו-אויבנו היכו בנו אותנו וכאילו אנחנו התפכחנו. זו מחלת הנפש הקשה שלנו

בימים אלו אנו חוגגים לא רק את המימונה של סיום הקורונה, אלא גם מלאת 20 שנה למה שקרוי בפינו לרוב בשם "היציאה מלבנון", ואולי גם "הנסיגה מלבנון", בשנת 2000. וכרגיל בנסיבות אלו, 20 או 30 שנה אחרי, מתקיימים תחת כל עץ תקשורת רענן, טקסים מצולמים כמו-דתיים, מרשימים ומפעימים, הכוללים מופעי דמעות ופרכוסים, של הכאות על החזה ומירוק חטאים, על כך ש"כל-כך הרבה חיים צעירים נגדעו לשווא" וש"היינו שבויים בקונספציה שגויה", וחבל ומחדל ומוצב חרדל וכמו שאמרו חז"ל וכל זה.

תחושותיהם ומחשבותיהם של המשתתפים בטקסים התקשורתיים הללו, החושפים, גם אם כל-כך במאוחר, את עומק השקר והטמטום שבו היו שטופים ושקועים בימים ההם, כנים כמובן לחלוטין, ובאים מעומק הכאב והלב. אבל למרות זאת, הם ואנחנו ממשיכים, גם 20 שנה אחרי, לשקר לעצמם ולנו ולדבר על מה שהיו שותפים לו בשנת 2000 כעל "היציאה" או "הנסיגה" של צה"ל ושל ישראל מלבנון.

יציאת צה"ל מלבנון במאי 2000. אנחנו ממשיכים לשקר לעצמנו
ירון קמינסקי
להמשך הפוסט

ניגפים בפני חוכמת ההמונים

הזוג הצעיר אמנון ותמר יוצא עכשיו בהמוניו לחגוג את סיום הקורונה. שם זין על כל הנחיות, לא חובש מסכות, לא שומר מרחק, מתקהל כמו זבובים, שמח וצוהל. שניהם לא ימותו, אבל יש פה בעיה

אמנון ותמר הם זוג צעיר, כמוכם, סטודנטים העובדים למחייתם. אמנון לומד משפטים ועובד כמלצר. תמר לומדת תקשורת ועובדת בחנות בקניון. משבר הקורונה כמעט ריסק אותם. שניהם הוצאו לחל"ת והם נשארו ללא שום הכנסה. מכל פעימות הממשלה הם קיבלו 2,700 שקל. וזהו. ללא עזרת ההורים, הם היו מתמוטטים.

אבל עכשיו, ברוך השם, הם אומרים לעצמם, הקורונה נגמרה והסיוט הסתיים. אמנון כבר חזר קצת למלצר ולתמר הבטיחו שתחזור לעבודה בחודש הבא. אמנון ותמר יוצאים עכשיו בהמוניהם לחגוג את סיום הקורונה. שמים זין על כל ההנחיות, לא חובשים מסכות, לא שומרים מרחק, מתקהלים כמו זבובים, שמחים וצוהלים.

על הדשא מלא צעירים
אייל טואג
להמשך הפוסט

סכנת המכנסונים וזוועות המזוזות

בימים קשים אלה נשאלת השאלה מדוע נטפלים רבנינו, גם מן החילוניים, אל המכנס הננס של נערותינו הבתולות כשמולנו מזדקרים מכל פינה איברי מין הקוראים לנו לנשקם בפרהסיה. טור סאטירי

אמר רבי אושא בן-גיזרי "העוסק בתפל מקדיח תבשילו" (מדרש יוחנן, כ"ג יורדי הסירה), ושנה אחריו שנה התנא יהושפשף הבלעדי "וקל וחומר העוסק בטפל" (שם, ל"ו, צדיקים). אך למרבה הצער העיסוק הנוכחי במכנסוני בנות ישראל, על כל הסכנה שבהם, יש בו גם מן הטפל וגם מן התפל, בוודאי לנוכח זוועת נישוק המזוזות, שאין פוצה פה להזהיר בגינה.

ובמה דברים אמורים? ב-14 מחקרים שנערכו בתשע אוניברסיטאות בשלוש יבשות שונות, נמצא, למשל במחקרה של פרופ' מארי ואן דיזל נוקס הרטלי מהמחלקה לחקר יערות ומערות באוניברסיטת סאות'-פרת' באוסטרליה, כי "הקמע הקרוי מזוזה שנוהגים היהודים לתלות במשקופי הדלתות הינו ללא ספק גילגול של נוהג שהיה נפוץ בין שוכני המערות בטסמניה בתקופת הציד התיכונה, ולפיו נהגו הציידים לתלות בפתח מערותיהם את איבר מינו של הטרף הניצוד. וככל שהיה הניצוד חיה גדולה וטורפת יותר, כגון שור-פרא או דוב-הוז, ואיבר מינו גדול יותר, כך האמינו, תהא הגנתו על שוכני המערה מפני כל רע גדולה יותר".

חלוצות עין חרוד
זולטן קלוגר / לעמ
להמשך הפוסט

אבוי למפרים והידד לפורעים

לפני יותר מחודש נחשפו עשרים צעירים מהשומרון לחולה קורונה מאומת. מכאן התגלגלה סאגה שכולה הפקרות ואי ציות לחוק וכל זאת בשעה שמשטרת ישראל מתנפלת במסוקים על גולשים בים

בתחילת אפריל התברר שעשרים צעירים מהקרויים "נוער הגבעות", שהו יחדיו בדירה בהתנחלות יצהר ונחשפו לחולה קורונה מאומת. לפיכך, על פי דרישת המועצה האזורית שומרון, הוחלט להעביר את הצעירים לבידוד במלונית בירושלים. ואולם, משהגיעו למלונית ונתברר להם שיצטרכו לשעות שם בבידוד כיחידים ולא כקבוצה, כדרישתם, סירבו הצעירים להיכנס לבידוד. לפיכך, הוחלט להעבירם לבידוד משותף במחנה צבאי בדרום. אבל, הצעירים סירבו גם לכך, השתוללו וניתצו את הטיולית שבה נסעו וברחו ממנה.

כוחות המשטרה השתלטו על הבורחים, ואז, כנראה בהוראת אלוף פיקוד מרכז נדב פדן, הם הועברו למאהל שהקים צה"ל במיוחד עבורם על גבעה מבודדת באזור הים המלח. הוצבו שם אוהלים, מיטות, מזרונים, בתי שימוש כימיים, גנרטור, סולר, וכמובן מזון ומים, והותר לקבוצה לעשות ככל העולה על רוחה. ואכן, יומיים לאחר מכן הגיעו לאזור שלושה פלסטינים, בהם אחת אזרחית ישראלית, כדי לעשות פיקניק. הצעירים מהמאהל הצה"לי המבודד התנפלו עליהם באלימות קשה והציתו, בעזרת הסולר שסיפק להם צה"ל לתפעול הגנרטור, את מכוניותיהם של הפלסטינים.

מתנחלים בדרך ל"תג מחיר"
חגי אופן
להמשך הפוסט

אנחנו, אנחנו, אנחנו. אנחנו כבר אמרנו?

הטיעון של "החטאת הרבים" בגין הכנסת פיתה לבית חולים בפסח הוא אפילו לא שקר, הוא חארטה מארץ החארטות. יותר מכך, היא סימפטום למחלת האנוכיות האדנותית שבה לוקים כמעט כל הישראלים

בג"ץ קבע לפני כשבועיים שלבתי החולים בישראל אין סמכות לאסור על הכנסת חמץ בפסח. פסק הדין הזה לא מצא חן בעיני אופיר דיין, כותבת הדעות של "ישראל היום". ועל מי יצא קיצפה? על ח"כ איימן עודה.

איך מכל המעורבים בהליך המשפטי הזה, למן התחתונים שבעותרים ועד לעליונים שבשופטים, הגיעה דיין להיטפל דווקא לעודה? כי הוא "שיבח בחשבון הטוויטר שלו את סמנכ"לית עדאללה, עו"ד סאוסן זהר, שהובילה את העתירה". רק נאמר שלעמותה קוראים "עדאלה", שפירושו צדק בערבית ואין לה שום קשר לאללה, ואת העתירה הובילו עו"ד יאיר נהוראי ועמותת "הפורום החילוני". אבל כמו אצל מושא הערצתה דונלד טראמפ, גם אצל אופיר דיין עובדות זה שטויות.

בית החולים הדסה עין כרם בירושלים, בחודש שעבר
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

ההכנות להפיכה נשלמות והולכות

עבור הפיכה המבקשת לדכא את האופוזיציה, כפי שצפוי אצלנו, צריכים להתמלא חמישה תנאים ואליהם מצטרף אלמנט התזמון. כל אלה כבר קיימים, ועכשיו צריך רק משהו או מישהו שייתן את האות