בשם "הערכים היהודיים" נצדיק אלימות כלכלית - האזרחית ק. - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

בשם "הערכים היהודיים" נצדיק אלימות כלכלית

מקהלת ח"כים יצאה נגד הצעת החוק למניעת אלימות כלכלית במשפחה בשם "ההגנה על התא המשפחתי ממערכת המשפט". הפחד משוויון וחיזוק מעמד האשה חשף שובניזם עמוק מתובל בכל הסטריאוטיפים

תגובות
סמוטריץ' במליאת הכנסת, בחודש שעבר
אורן בן חקון

שלשום (שלישי) עלו לדיון מקדמי בוועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת שתי הצעות חוק למניעת אלימות כלכלית במשפחה. לצד חשיבות הדיון, אני רוצה להפנות זרקור אל מקהלת חברי הכנסת שככל הנראה חשו מאוימים ואצו להקים בריקדה פטריאכלית מתובלת בלא מעט סטריאוטיפים בשם "ההגנה" על מה שהם כינו "חילול התא המשפחתי בידי מערכת המשפט".

דווקא משום שנראה היה שהמתנגדים לא טרחו לקרוא את החומר או להבין לאשורו את המושג "אלימות כלכלית", ניתן לשער כי מטרת התנגדותם להצעות היא לגרום לסחבת בוועדה ולהגיע לפיזור הכנסת מבלי שהעניין יובא להצבעה. ומי הם המתנגדים? בראש ובראשונה חברי הכנסת אוסנת מארק, אריאל קלנר, שלמה קרעי ועמית הלוי. כולם חברי ליכוד שאמורים לכאורה לתמוך בהצעות (האחת מקודמות על-ידי השרים אבי ניסנקורן ומירב כהן, והשנייה על-ידי ח"כ קרן ברק מהליכוד), אך בפועל פניהם אל הציבור הדתי והחרדי, והלאה האלימות במשפחה. הארבעה הללו הצטרפו אל בצלאל סמוטריץ', שהוא אמנם איש אופוזיציה, אך בענייני נשים הוא אינו מתבלבל.

בזה אחר זה דיברו החמישה בגנות הצעת חוק, אך למעשה טענו בעד שליטה גברית באחד מהמעוזים הגבריים – "התחום הכלכלי". בעוד הם מדברים על הפגיעה בתא המשפחתי על-ידי אותה מפלצת רבת הזרועות, הלא היא מערכת המשפט, לא מעט נשים סובלות מדיכוי כלכלי שלעתים מלווה גם באלימות פיזית, מילולית או מינית המסתיים לעתים גם ברצח. השבוע התרחשו שני מקרי רצח של נשים בידי בני זוגם. 

הפגנה בחיפה בעקבות רצח שתי נשים השבוע
רמי שלוש

"קדושתו" של התא המשפחתי חשובה, אולם אין תא משפחתי אמיתי כשצד אחד משולל עצמאות או מצוי תחת איומים משום שקדושתו כבר הופרה. הנקודה החשובה שעולה מההתנגדות הנחרצת של חברי כנסת נעוצה בעובדה שהצעות חוק מסוג זה מהוות איום על הפטריארכיה, ובישראל, נרצה או לא נרצה, שיווי המשקל אינו מתקיים בנקודת שוויון מגדרית, אלא מתוך סטטוס קוו לפיו מעמד האשה הוא בכל זאת לא לגמרי שווה. חוסר הרצון להתייחס לאלימות הכלכלית, אחרי כל מה שידוע היום על דפוסי התעללות במוחלשים בתוך המשפחה, הוא התעלמות בוטה מחובת המדינה להגן על האוטונומיה של הפרט ומהצורך שהמחוקק יעשה שימוש בכוחו ליצירת הרתעה.

איך אפשר להעלות על הדעת שההגנה על האוטונומיה של הפרט יכולה להיחשב משנית להגנה על "קדושת התא המשפחתי"? הרי התא המשפחתי מבוסס בראש ובראשונה על האוטונומיה של בני משפחה בוגרים וכשירים משפטית. בלי הגנה זו ממילא גם התא המשפחתי מאבד מתפקודו. ההגנה הזו נמנעת בשם ייצוג החשיבה הדתית, השמרנית והשובניסטית, שלא מוכנה לשוויון מלא וגמור ולמעשה משמיעה מחדש טענות שעולות שוב ושוב לאורך השנים בכל פעם שהפטריארכיה מרגישה שנוגסים בכוחה.

לאור העובדה שאלימות כלכלית היא מציאות חייהן של לא מעט אנשים בישראל, בוודאי ובוודאי במקרה של נשים וזקנים, נדמה שמתנגדי שתי ההצעות כלל לא קראו אותן או שאינם מבינים כי תפקיד הדיונים בוועדה הוא לדייק את הצעת החוק על מנת שתהיה מדודה ומותאמת לכוונת המחוקק ותאפשר הרתעה וכלים אפקטיביים לטיפול באלימות כלכלית. המתנגדים לחוק התעלמו מהמהות ורידדו מציאות קשה לסיטואציות נלעגות וחסרות ביסוס שעולה מהן ניחוח שוביניזם ונפטלין.

הניסיון להפוך את חיים בצל אלימות כלכלית לבית משפט שמתערב בשלילת דמי כיס של ילד בשל אי הכנת שיעורים, מבזה אנשים שאמורים היו להיות עצמאים, אך בן משפחה כזה או אחר מונע זאת מהם תוך ניצול המושתת על היעדר שוויון מובנה. אף אדם, בוודאי לא נבחר ציבור במאה ה-21, לא אמור להשוות אנשים בוגרים לקטין שנמצא בחסות הוריו, כפי שעשה סמוטריץ' כלפי נשים. מה גם שבכך הוא מסייע בהקטנת תופעה שיש להוקיע.

בעוד חברי כנסת כמו סמוטריץ' מתיימרים להגן על התא המשפחתי ממלתעות המשפטיזציה המדומה, אזרחים ואזרחיות לא מעטים חיים את היהדותיזציה הפטריאכלית הלכה למעשה. הרבנות קובעת בעניינים אזרחיים למהדרין, כמו חתונה, גירושים, קבורה, אימוץ, לאום ואפילו צרכנות, ופוגעת מראש בזכויות האזרחיות בשם סטטוס קוו דתי, שבסופו של דבר מקדש זכויותיו של ציבור דתי על פני זכויותיי שלי כאזרחית חילונית. "אשה שקונה כל היום, אם יגידו לה 'לא' היא אולי תתלונן", אמר סמוטריץ'. "לא נתן לך לקנות בגדים בעשרת אלפים שקל, או שרוששת אותו בעשרת אלפים שקל, והוא לא הלך לכדורגל", הסביר קלנר – אלה לא תיאורים של אלימות כלכלית במשפחה, אלא דוגמאות לאלימות פוליטית שסוחטת אותנו כבר שנים.

המסר שיצא מוועדת חוקה, חוק ומשפט השבוע היה ברור. בשם "ערכים יהודיים" מוכנה כנסת ישראל להתיר הטלת אימה על נשים באמצעות שלילת עצמאותן הכלכלית. אבל, בעצם, כל זה מוכיח שלא נס ליחם של משחקי השליטה, וכל עוד הפוליטיקה הישראלית נשענת על מפלגות דתיות, נשים תשארנה לא שוות. עד שלא ניפטר האלימות הפוליטית הזו, לא ייפתר אי השוויון המובנה הנתמך על-ידי הציבור החרדי והדתי. את החתירה המתמדת לשוויון ולהגנת אוכלוסיות מוחלשות סמוטריץ' וחבריו לא יוכלו לעצור. ככה זה בדמוקרטיה. בתיאוקרטיה - זה כבר טרלול אחר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#