ביידן שבע סבל וכאב, וזה בדיוק מה שארה"ב צריכה - חיים בניו יורק - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

ביידן שבע סבל וכאב, וזה בדיוק מה שארה"ב צריכה

מי שחשב שבחירתו של טראמפ לפני ארבע שנים היתה "תקלה", גילה שהוא זה שאינו מבין את המציאות. השנאה כאן בשיא, ממש כמו שיעור ההצבעה, וביידן הוא האיש הנכון במקום הנכון

תגובות
חגיגות בכיכר טיימס בניו יורק
Seth Wenig/אי־פי

יש משהו נוסך ביטחון בלדעת שהפוליטיקאי שמקבל לידיו את האחריות הגדולה שבאה עם הבית הלבן, הוא אדם שיד הגורל היכתה בו באופן כל-כך אכזרי. אדם שאיבד את אשתו ובתו בתאונת דרכים, ששני בניו נפצעו קשה, ושנים אחר כך אחד מהם מת מסרטן. ג'ו ביידן הוא אדם שאיבד כל-כך הרבה ברמה האישית ובכל זאת הצליח להתרומם ולנצח כל טרגדיה שחווה. כעת הוא עומד להנהיג את המעצמה מספר 1 בעולם, והיא האיש הנכון במקום הנכון.  

גם כפוליטיקאי, מהוותיקים ביותר בארה"ב, ביידן בן ה-77 ראה וחווה כבר כמעט הכל כסנאטור וכסגן נשיא. הוא יוכל לקפוץ מיד למים המאוד קרים מבלי להזדקק לחימום, הוא יכול להיכנס לעניינים גם ללא צורך בתקופת הכשרה. כך או כך, אין לו את הלוקסוס לכך. נכון, הוא לא הכי כריזמטי בעולם, לפעמים הוא נראה קצת חלוש, לפעמים הוא קצת משעמם ולפעמים מתבלבלות לו המלים. אולי זה בדיוק מה שהעולם שלנו צריך היום - נשיא אמריקאי עם חולשות, שיודע מה משמעותן של מלים (התגבר על גמגום ועל הדחייה החברתית שחווה בגללה), אדם שיחשוב פעמיים ויתקשה להירדם בלילה כשהוא מקבל החלטות הרות גורל המשפיעות על חייהם של האמריקאים ותושבי העולם כולו.

כאשר אני שומע את ג'ו ביידן נואם על הצורך "לאחד את העם" - זה נשמע מאוד אמיתי ומהלב. הוא מדבר כמו שנשיא צריך לדבר. הוא לא מעליב, לא לועג ולא מדביק לאנשים כינויים משפילים. על כמה וכמה מהעלבונות שהטיח בו דונלד טראמפ היו שולחים ילדים בבית ספר למשרדו של המנהל. אך העובדה שהמלים הללו באו מהאיש שיושב בבית הלבן, הפכו אותן לנורמליות, ל"בסדר" וזה מה שהכתיב את הטון בשיח הציבורי. "ביידן הישנוני", Sleepy Joe בפי טראמפ, נראה בהופעותיו האחרונות כמי שזכה לזריקת מרץ. הוא נראה נשיאותי מתמיד, ויותר מכך - הוא פשוט נראה "נורמלי". כמו שפעם ציפו מנשיא ארה"ב להיות ולהראות.

חגיגות בניו יורק, היום
STEPHANIE KEITH - AFP

ולמרות זאת, אלה לא בדיוק ימים של התרוממות רוח. אלה ימים עצובים. ימים שבהם למדנו עד כמה הדמוקרטיה, כשיטת ממשל, היא שבירה. הבחירות לנשיאות ארה"ב היו תמיד חגיגה של העולם החופשי. לא שהכל היה מושלם, הרוחות תמיד סערו בין הרפובליקאים לבין הדמוקרטים ותמיד היה "דם חם" בין היריבים. אבל תמיד המפסידים ידעו לקבל את הכרעת הרוב. חלק מהמשחק הדמוקרטי היה היה נאום ההכרה בהפסד של המועמד שכשל.

עד מערכת הבחירות הזו אף פעם לא החמצתי את נאום ההכרה בהפסד. ועכשיו, אני מסתובב ברחובות ניו-יורק, הריקים מן הרגיל, והמון חנויות ובנייני משרדים חסומים בלוחות עץ מחשש להפגנות, מחאות ומעשי ביזה. לא די בכך שהקורונה ייבשה את העיר המדליקה בעולם, באו הבחירות והשביתו אותה שוב מחשש להתפרצות חסרת רסן. החששות הללו לא התממשו, לפחות לא בינתיים, ובכל זאת הוזהרתי לא לשוטט ברחובות בלילה, משום שכשמזג האוויר טוב - הפורעים והחוליגנים אוהבים להשתולל. גם זה לא קרה בעבר.

היה משהו ביום הבחירות, ובשבוע שקדם לו עם ההצבעה המוקדמת, שנותן בכל זאת תקווה: המונים עמדו בתור לקלפי. צעירים, קשישים, נכים. כולם רצו להשפיע בניו-יורק. כולם רצו לשנות. היו מהם שהמתינו לתור ארבע וגם חמש שעות. לפעמים ירד גשם, לפעמים נשבה רוח חזקה, אבל כולם המשיכו לעמוד או לשבת (היו שהביאו כיסא מהבית) כדי לא להחמיץ את ההזדמנות. אם היה משהו בבחירות הללו שהיה ברור כאן, הוא שמי שרוצה להשפיע - חייב להצביע. ההפגנות חשובות, אין ספק, אבל בסופו של דבר פתק ההצבעה הוא הדבר החזק ביותר שנמצא בידיו של כל אזרח.

חגיגות ליד הבית הלבן
ERIC BARADAT - AFP

בחירות 2020 מותירות את החברה האמריקאית שסועה מאי פעם. העובדה שהבחירות היו כה צמודות עם מספר שיא של בוחרים מלמדת בצורה הטובה ביותר על הקיטוב. ניתן לראות אותו גם בקונגרס ולתוצאות הסופיות בו יש השלכה קריטית על יכולתו של ביידן לתפקד וליישם את מדיניותו כנשיא. מי שחשב ששיעור ההצבעה הגבוה מלמד על כך שהאמריקאים רצו לזרוק את טראמפ - טעה. חצי מהאמריקאים רצו לזרוק אותו. אבל החצי האחר רצה אותו מאוד כנשיא לארבע שנים נוספות. מי שחשב שבחירתו של טראמפ לפני ארבע שנים היתה "תקלה", גילה שהוא זה שאינו מבין את המציאות.

כן, העובדה שחצי אמריקה הצביעה בעד טראמפ מלמדת עד כמה הטירלול נכנס עמוק לעורקים של ארה"ב. אבל, יש גם הסבר אחר לתמיכה הרחבה בטראמפ: אמנם ביידן הוא איש מרכז-שמאל, אבל השוליים הפרוגרסיביים במפלגה הדמוקרטית התחזקו בצורה משמעותית. ברני סנדרס ואלכסנדריה אוקסיו-קורטז מובילים את הקו הזה. הם רוצים לשנות את השיטה הכלכלית כאן, וזה מפחיד מאוד הרבה אמריקאים. מבחינתם, במצב שכזה, עדיף כבר שטראמפ יהיה נשיא.

מנהיגים יכולים לאחד עמים אבל גם לפלג אותם ולזרוע בהם ריב ומדון. בארה"ב של נובמבר 2020 יש תחושה של היעדר בטחון. הקורונה מעלה את הפשיעה, הקיטוב החברתי והפוליטי מתסיס את הרחוב. לא פלא שאמריקאים רבים מימין וגם משמאל רוכשים כלי נשק. הסובלנות הלכה לאיבוד גם ברמה האישית. הטינה בין הרפובליקאים לדמוקרטים היא כל-כך חזקה, שרבים משקרים בעד מי הצביעו. הם משקרים לסוקרים אבל גם לחוג הקרוב ביותר שלהם. כשמדובר במכרים ובחברים קרובים קיים אפילו חשש שהקשר ינותק.To Cancel Someone הוא הביטוי לכך באנגלית העכשווית. הימים שבהם אנשים קיבלו דעה פוליטית אחרת חלפו כנראה.

תומכת טראמפ עם הודעת התקשורת על ניצחון ביידן, מסצ'וסטס היום
חיים הנדוורקר
שתי תומכות ביידן עם פרסום ההודעה על בחירתו של ביידן, היום במסצ'וסטס
חיים הנדוורקר

האם גמרנו עם טראמפ? בימים האחרונים נדמה כי רשת FOX שתמכה בו לאורך הדרך מחריפה את הטון נגד הנשיא היוצא. "ניו-יורק פוסט", הטבלואיד הניו-יורקי, שגם הוא מבית היוצר של רופרט מרדוק, שינה גם הוא כיוון בימים האחרונים. כאיש עסקים וגם כפוליטיקאי, טראמפ לא היסס להשתמש במערכת המשפט לקידום ענייניו וזה בדיוק מה שהוא יעשה עכשיו. הוא אינו יודע להפסיד בכבוד וגם לא להרים ידיים. למעשה, הוא דיבר על כך עוד לפני הבחירות, ממש כמו על כך שהבחירות מזויפות, כך שמדובר באסטרטגיה.

אז מה יעשה טראמפ ב-20 בינואר 2021, היו שבו ייכנס ג'ו ביידן לתפקידו החדש? האם באמת יעזוב את הבית הלבן מרצונו? ומה אם יסרב לעשות זאת? זה נשמע הזוי, אבל זה לא בלתי אפשרי. ונניח שלא יפנה את הנשיאות, מי יעשה את העבודה המלוכלכת ויראה לו את הדרך החוצה? הצבא? השירות החשאי? האמת, אף אחד לא יודע. אף פעם לא נתקלה ארה"ב במצב מסובך שכזה. מה שבטוח הוא שהסאגה הזאת ממש לא עומדת להסתיים בקרוב.

בניו-יורק מאמינים שטראמפ לא יעזוב את הבית הלבן מבלי שיובטח לו כי החקירות נגדו ייסגרו (נשמע מוכר?). אם טראמפ לא "יסגור את הפינה הזאת" הוא בהחלט עלול למצוא עצמו ביום שאחרי מבלה בבתי משפט ואולי גם בית סוהר. האם עזיבתו תובטח בצורה של חנינה? יש אפילו שמעלים את הספקולציה שטראמפ יעניק חנינה לעצמו. נשמע הזוי? שום דבר כאן כבר לא בלתי אפשרי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#