"אם אתה כועס על מה שהסטנדאפיסט אומר, זה טיפשי ולא מבוגר" - חיים בניו יורק - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","type":"htzMobileApp","items":[]}

"אם אתה כועס על מה שהסטנדאפיסט אומר, זה טיפשי ולא מבוגר"

מדריכת הסטנדאפיסטים הוותיקה מהקומדי סלר על תקיפות של קומיקאים, הפוליטקילי קורקט שחירב הכל ואיך הופכים אדם מצחיק לאמן סטנדאפ. ראיון

תגובות
מועדון הקומדי סלר בניו יורק, אפריל 2021
CAITLIN OCHS / REUTERS

"סטנדאפיסטים נמצאים זמן רב תחת איומים בלתי פוסקים מצד הקהל. זה כולל עלבונות, איומים ולפעמים גם תקיפות פיזיות. ככל עובר הזמן והשנים, האלימות הולכת וגוברת", אומרת ורוניקה מוזי, סטנדאפיסטית ותיקה ואחת המורות היחידות בניו יורק לסטנדאפ קומדי, המלמדת את סודות המקצוע במועדון החשוב בעיר ואחד החשובים בארצות הברית כולה, ה-Comedy Cellar.

"כולם מדברים על התקיפה והקללות של וויל סמית' נגד כריס רוק בטקס האוסקר", אומרת מוזי. "ההבדל בין התקיפה הזאת לבין מה שאנחנו הסטנדאפיסטים חווים, הוא שהתקיפה נגד רוק נעשתה לעיניהם של מאות מיליונים בכל רחבי העולם שצפו בטלוויזיה. ההתקפות נגדנו, הסטנדאפיסטים האלמונים שמופיעים במועדונים הקטנים, עוברות מתחת לרדאר, אבל הן קיימות. לי עצמי זה קורה מדי פעם. היה למשל מקרה של אישה שיכורה שהחלה לרדוף אחריי לאחר ההופעה ולהטריד אותי. הייתי צריכה ליווי למונית שלקחה אותי הביתה".

מוזי החלה את דרכה המקצועית כסטנדאפיסטית ב-1995. היא עוסקת בהוראת סטנד אפ כבר תשע שנים. עד היום לימדה, לדבריה, כאלף סטודנטים, אם בסלר ואם באופן פרטי. היא כותבת בדיחות וקטעי סטנדאפ לאמנים מפורסמים אם כי היא לא יכולה לומר למי, משום שהם מעדיפים שיחשבו שהם כתבו את החומר בעצמם.

"כאשר אני מופיעה בקומדי סלר אני מרגישה בטוחה. יש במועדון שישה שומרים גברתנים וכל הזמן הם דרוכים. אם משהו קורה הם מיד מתערבים, וגם בכניסה מבקשים מהקהל לכבות את הטלפונים ומחייבים אותם להכניס את הסמרטפונים לתוך שקיות ניילון אטומות. בהרבה מועדונים אחרים אין, או כמעט שאין שמירה ואנחנו חשופים".

מה את אומרת על התקיפה של וויל סמית׳ נגד כריס רוק?

"וויל סמית׳ היה שחקן שכולם אהבו לעבוד איתו. במה שקרה באוסקר הוא חשף את האופי האמיתי שלו. האמת, לא הייתי רוצה לעבוד עם אדם כזה. הוא התנהג כמו ילד בן שמונה ושכח שלא מרימים יד בגלל מילים. הבעיה היא שתקיפה כזאת נותנת השראה למטורפים אחרים לנהוג בדרך דומה. וכך כעבור כמה שבועות אחרי התקיפה של סמית', מישהו עלה לבימה כדי לתקוף את דייב שאפל. גם במקרה הזה אני שואלת איפה בדיוק היו השומרים שהיו צריכים למנוע מהאיש לעלות לבמה. זה שהיכו את המתפרץ ושברו לו יד, לא פותר את הבעיה. אסור היה לאיש לעלות לבמה. נקודה".

ויל סמית אחרי שסטר בפניו של כריס רוק בטקס האוסקר בשבוע שעבר
ROBYN BECK - AFP

ומה את אומרת על כריס רוק? הוא לא מדבר הרבה על התקיפה נגדו?

"אל תשכח שוויל סמית' הביך את כריס רוק. הוא השפיל אותו בפני כל העולם. ברשתות החברתיות עוסקים בזה ללא הרף וגם צוחקים עליו. רוק היה מעדיף שיישכחו מכל הסיפור. את וויל סמית' היה צריך בו במקום להוביל החוצה במהלך טקס האוסקר. תבין, הרבה קומיקאים מרגישים היום פגיעים. אני מקווה שמה שקרה באוסקר לא יהפוך להרשאה למופרעים להידחף לבמה".

איך משפיע הפוליטיקלי קורקט על הסטנד אפ?

"זה אסון לסטנד אפ", אומרת מוזי. "הרבה סטנדאפיסטים היום פוחדים לדבר. למשל, הרבה מאתנו לא רוצים ללכת להופיע בקולג'ים כמו שנהגו לעשות בעבר. הסיבה היא שהסטודנטים היום לא רוצים או לא מסוגלים לשמוע דעות שלא דומות לדעותיהם. סטנדאפיסטים שמופיעים בקולג'ים זוכים להפרעות ולמחאות בלתי פוסקות. זה חבל כי הקולג'ים היו תמיד המעוז של חופש הביטוי. גם הסטודנטים עצמם נתקלים בבעיה הזאת. הם פוחדים לדבר בכיתות שלהם. הם מצנזרים את עצמם כי הם לא רוצים להיות בצרות".

מוזי אומרת ש"היופי במועדוני הסטנד אפ הוא שאתה מגיע לשמוע דעה אחרת, או לקבל ראיה שונה על העולם, אחרת אין שום סיבה ללכת לשם. ואם אתה כועס על מה שהסטנדאפיסט אומר, זה בעיני טיפשי ולא מבוגר. חבל שהאינטליגנציה הרגשית של הרבה מאתנו הלכה ואנשים לא יכולים להפריד בין בדיחה לבין מציאות".

ביליתי שעה וחצי באחת הכיתות של מוזי. היו שם שמונה תלמידים. ששה גברים ושתי נשים. כן, נשים הן עדיין מיעוט בעולם הסטנד אפ. הן לא ממהרות לדבר באופן ישיר ולנבל את הפה בפומבי בפני קהל גדול, כפי שעושים סטנדאפיסטים גברים רבים. בכיתה, כל אחד מהמשתתפים העלה כמה קטעים מתוך מה שעבר עליו במהלך השבוע. חלקם מצחיקים יותר וחלקם פחות. לגברים שבחבורה מוזי ממליצה להיזהר בשימוש במילה אונס. מה שלאישה מותר לא תמיד בסדר לגבר להגיד, היא אומרת. למישהו שהשתמש במילה פאק, מילה מאד מקובלת היום בעולם הסטנדאפ, שמשתמשים בה לעתים יותר מדי, היא ממליצה לא להשתמש בה אלא אם הוא חייב, כי היא לא מתאימה לאישיות שלו.

אוניברסיטת שרה לורנס
צח יוקד

בין התלמידים של מוזי יש מנעד גילים רחב. הצעיר ביותר היה בן 15. המבוגר ביותר בן 82. הקורס שלה נמשך חמישה שבועות, פעמיים בשבוע. בסוף התכנית תהיה לתלמידים הופעה לחברים ובני משפחה שתמשך חמש דקות.

כמחצית התלמידים שלה ירצו להמשיך לעשות סטנד אפ אחרי הלימודים. "לעמוד על הבמה ולו לרבע שעה זו עמדה עם הרבה כוח", היא אומרת. "אנשים יושבים ומקשיבים למה שיש לך להגיד. אתה מציג עמדה ומגן עליה. בעצם הסטנדאפיסט הוא במצב דומה לזה של עורך דין בבית המשפט. זו הסיבה לדעתי שעורכי דין יכולים להיות קומיקאים מצוינים. בעצם כל אחד שמתווכח לפרנסתו יכול לדעתי לעשות עבודה טובה בתחום שלנו".

אז מה את מלמדת בעצם?

"אני לא יכולה ללמד אותך חוש הומור. או שיש לך או שאין לך. אם תבוא אלי לכיתה בלי חוש הומור, לא תגיע רחוק. אבל אם יש לך חוש הומור אני אלמד אותך איך להציג את הדברים שלך נכון. הסטנדאפיסטים הגדולים לא בהכרח למדו את המקצוע אלא זו יכולת שהם פיתחו בעצמם במשך השנים. אבל אם אתה חולם על סטנד אפ ולא יודע איך להתחיל אז אני יכולה לעזור".

ורוניקה מוסי
Matt Stokes

ומה עוד את מלמדת?

"העצה הבסיסית שאני נותנת היא לא לכתוב בדיחות אלא לספר את האמת שלך. הרבה פעמים כשאתה צופה בסטנד אפ אתה אומר לעצמך לא רק שזה מצחיק אלא שזה כל כך נכון. אני מלמדת אותך איך לספר את האמת שלך".

אז את קצת כמו פסיכולוגית.

"אני הרבה פסיכולוגית. אני מסייעת לתלמידים לפתח את הביטחון שלהם על הבמה ולראות את המציאות שלהם. הייתה לי פעם תלמידה ששתקה רוב השיעורים. ואז שבועיים לפני מופע הסיום, אמרתי לה: את הולכת להיות על הבמה אז את צריכה לדבר על משהו. הקשיתי עליה ואמרתי לה, 'ספרי לנו על משהו שקשה לך איתו'. אז היא אמרה שהיא מתגרשת אחרי 30 שנה, בעלה עזב אותה כדי להיות עם אישה צעירה בהרבה, יש לה חמישה ילדים והחיים חרא. כולם מחאו לה כפיים. זה בדיוק היה הדבר לדבר עליו. תבין, מאחורי כל בדיחה יש רגש, תסכול, כעס, דאגה, בלבול, עצב, ואנחנו מטפלים בזה בהומור. בלוויות הרבה פעמים דווקא משתמשים בהומור וכולם צוחקים. זה נובע מכך שיש באוויר הרבה מתח וצריך לשחרר אותו".

כאשר סטנדאפיסטים עוזבים את האולם, הם נראים לי די בודדים.

"להיות סטנדאפיסט זו קריירה קשה. יש מעט סטנדאפיסטים שעושים המון כסף אבל הרוב המכריע מתקיים בקושי. יש המון קומיקאים מצוינים. על כל סטנדאפיסט מפורסם יש 150 טובים שלא התפרסמו. לצערי רובם יישארו אלמונים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#