האם הנאצים באמת תכננו "מוזיאון לגזע היהודי שהוכחד"? - אנו - מוזיאון העם היהודי - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","type":"htzMobileApp","items":[]}

האם הנאצים באמת תכננו "מוזיאון לגזע היהודי שהוכחד"?

ישנו רעיון שמסתובב ולפיו הנאצים התכוונו (אחרי שינצחו במלחמה) להקים בפראג מוזיאון שיציג את היהודים כגזע מנוון ופריזיטי ויעניק "ביסוס מדעי" לתפיסת עולמם. מה נכון ולא נכון בסיפור הזה

תגובות
המוזיאון היהודי בפראג, צ'כוסלובקיה, 1981.  מספר הפריטים היהודיים הגיע למאות אלפים
אלווין גילנס. המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר

רונן דורפן

ב-2014 נסעתי לבוסניה-הרצגובינה לצורך הכנת כתבה על סיפור הצלתה של הגדת סראייבו, אחד הספרים היהודיים העתיקים בעולם, על-ידי אוצרים מוסלמים בשתי מלחמות - מלחמת העולם השנייה ומלחמת הבלקן. את הסיפור סיפר לי אנבר איממוביץ׳, מי שהציל את ההגדה בשנות התשעים. לדבריו, במלחמת העולם השנייה הציל אותה הספרן ד״ר דרוויש קורקוט מידיו של הפושע הנאצי יוהאן האנס פורטנר, שנשלח בכדי לגנוב אותה לאוסף בפראג. קורקוט הסתיר את ההגדה בהרים עד תבוסת הנאצים.

זהו לא סיפור בדים. קורקוט הוכר על-ידי "יד ושם" כחסיד אומות עולם גם על הצלת ילדה יהודייה. אלי טאובר, מראשי הקהילה היהודית בסראייבו, אישר בפניי את פרטי הסיפור ואף קונן כי בעוד שההגדה ניצלה, פורטנר הצליח לגנוב את פנקס הקהילה וכך נמחקה היסטוריה מדויקת בת מאות שנים. האוסף בפראג הוא המוזיאון היהודי בפראג, שהוקם ב-1906 והפך ברבות השנים לאתר פופולרי מאוד בקרב מבקרים יהודים ולא יהודים.

לפי התיאוריה, בפראג התכוונו הנאצים להקים (אחרי שינצחו במלחמה ויסיימו את הכחדת העם היהודי באירופה) מוזיאון כיציג את היהודים כגזע מנוון ופריזיטי. הטענה היא שהסיבה להימצאותם של מאות אלפי פריטים יהודיים במקום היא השימוש שעשה בהם ״המכון לחקר השאלה היהודית״ לטובת השגת ביסוס מדעי כביכול לצורך בהשמדת היהודים.

המוזיאון היהודי בפראג, צ'כוסלובקיה, 1933
המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר

ב-1983, לנוכח התחממות מסוימת ביחסי המערב וצ'כוסלובקיה הקומוניסטית, נקשרה התיאוריה הנ"ל לתערוכה שנדדה ברחבי ארה"ב מטעם מכון סמית׳סוניאן ובה כ-400 פריטים מתוך האוסף בפראג. בכתבה ב"ניו-יורק טיימס" נאמר כי הפריטים כל-כך יקרי ערך שהם הובאו לארה"ב במטוס של חיל האוויר האמריקאי. מנהלת התערוכה, אנה קוהן, סיפרה לעיתון שאת האוסף אצרו שמונה יהודים שנבחרו מבין אסירי מחנה טרזיינשטט. אחד מיוזמי התערוכה הציג את אותם יהודים בצורה מעט מוזרה: ״אנשים אמיצים מאוד שידעו שלא יוכלו להציל אנשים ועמלו על שימור המורשת היקרה להם״.

הבעיה בתיאוריה הזו היא שלא נמצאה שום עדות ברישומי הנאצים לכוונה להקים מוזיאון כזה. אמנם, כשהגרמנים השתלטו על המוזיאון היהודי בפראג ב-1942, היו בו 760 פריטים בלבד ומספר זה עלה במהירות ליותר מ-140 אלף, אבל כוונה מובהקת להקים "מוזיאון לגזע היהודי שהוכחד" - אין. גם המוזיאון עצמו מסתייג מהתיאוריה וההשערה הנפוצה היא שאיסוף הפריטים קשור לנטיית הנאצים לבזוז ולגזול חפצים ופרטי אמנות.

על אף שהמוזיאון היהודי נשלט בידי המשרד הראשי של הנאצים להגירה יהודית, רוב עבודת איסוף וארגון החפצים בוצעה על-ידי אנשי הקהילה היהודית, ובמיוחד על-ידי אוצר המוזיאון סלומון הוגו ליבן ואוצר המוזיאון היהודי במיקולוב, אלפרד אנגל. ב-3 באוגוסט 1942 פרסם המוזיאון קול קורא לקהילות יהודיות ובו בקשה לשלוח כל פריט ופריט מבתי הכנסת שלהם, כולל תשמישי קדושה, ספרים וכתבים גנוזים. וכך זרמו אל המוזיאון פריטים מבוהמיה, מורביה ואזורים נוספים במרכז אירופה. בפברואר 1945 היו במוזיאון פריטים מ-136 קהילות לשעבר, ביניהם 212 אלף תשמישי קדושה, ספרים וגנזים ומתוכם 1,564 מגילות תורה.

ספרי תורה שהועברו מצ'כיה, מגולגלים ומתויגים במוזיאון הזיכרון למגילות מתקופת השואה בבית הכנסת ווסטמינסטר, לונדון
באדיבות בית הכנסת בווסטמינסטר

שמונת היהודים שהשתתפו במבצע האיסוף גורשו בסוף למחנות ורק שניים מהם - חנה וולבקובה וד”ר קרל שטיין - ניצלו וחזרו לעבוד במוזיאון אחרי המלחמה. עבודת הצוות הייתה מפורטת ויסודית ומאפשרת עד היום זיהוי מדויק של כל חפץ.

שוד ספרים ומיונים המוניים

ב-2017 יצא מוזיקאי יהודי-אוסטרלי בשם בראם פרסר למסע שורשים. סבו היה מלומד יהודי מצ׳כוסלובקיה שעזב את הדת אחרי השואה אבל חידש את בריתו עם היהדות לאחר שנכדו, בראם, ניצל מניתוח לב מסובך בילדותו. אותו סב תרגם בצעירותו את ההגדה של פסח לצ'כית וב-1942, לאחר גירושו לטרזיינשטט, נבחר להיות בין מאה מלומדים שהחלו את תהליך הסינון של חפצי האוסף בפראג. מסקנתו של פרסר היתה כי סבו היה אחד האוצרים שמינו הנאצים לפרויקט, בהתאם לתיאוריה. פרסר לא הציג את טענתו כמחקר אלא בספר מצוין וזוכה פרסים בשם The Book of Dirt, שחלקו תיעודי וחלקו סיפורת.

ספר אחר, "גנבי הספרים", שראה אור לפני חמש שנים, מציג את הפרויקט באור אחר במקצת. הסופר השוודי אנדרס רידל טוען כי בעוד הנאצים שדדו ספריות ושכיות חמדה בכל המקומות שכבשו במזרח אירופה, נפלו לידיהם ככל הנראה גם מיליוני ספרים יהודיים ממצבורים סובייטיים אחרי ניצחונותיהם המוקדמים על אדמת בריה"מ בשלבים המוקדמים של המלחמה. לדבריו, על שוד הספרים המאורגן היה אחראי פושע נאצי בשם אלפרד רוזנברג. 

ספר תורה מוצג במוזיאון הזיכרון למגילות הצ'כיות מתקופת השואה בבית הכנסת ווסטמינסטר, לונדון
באדיבות מוזיאון בבית הכנסת בווסטמינסטר

מכל מקום, מה שבטוח הוא שלגרמנים היו בחזקתם מיליוני ספרים יהודיים וכדי למיין אותם אותרו בין אסירי המחנות והגטאות מלומדים יהודים. מרכז המיון הזה פעל במקור בגטו וילנה, אך בעקבות התבוסות במזרח אירופה הועבר לפראג. מחנה טרזיינשטט נבחר כמתאים והוקמה בו יחידה שנקרא בציניות ״התלמוד קומנדו״. מאחר שטרזיינשטט היה "מחנה לדוגמה" עבור העיתונות העולמית והצלב האדום, ספרנים יהודים ממיינים ספרים התאימו לקונספט הרמייה. רידל מקדיש בספרו מקום לדילמות של הספרנים היהודים, הן בווילנה והן בטרזיינשטט. לדבריו, הם התבקשו לבחור ספרים שמתאימים לתזות של הנאצים, כשהם יודעים שאללו יסייעו כנראה לפסבדו-מחקרים להצדקת השואה. במקביל, הם היו חייבים לדון ספרים אחרים לכלייה.

אז השורה התחתונה היא הנאצים אספו, מיינו וקטלגו ספרים ואוספים יהודיים בכמויות גדולות מתוך כוונות שאינן ברורות לגמרי. כיום, אנו, במוזיאון העם היהודי, עוסקים בתיעוד החיים, התרבות והפריחה היהודית על פני אלפי שנים. גם זה ניצחון נוסף וסמלי על הנאצים. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#