אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

המדריך למטייל של חיים באר בבית הקברות

רק כשחזרתי הביתה מביקור בבית הקברות המשיחי בירושלים, הבנתי שנכחתי בזירת סצנת הפתיחה של הספר "בחזרה מעמק רפאים". שיחה עם חיים באר על התיאור המדויק ועל הספר בכלל

תגובות
בית הקברות המשיחי. גם דולה בן יהודה קבורה במקום
Arielinson / ויקיפדיה

לפעמים, הספרות מתנפלת עליך כשאתה הולך ברחוב. זה מה שקרה לי לפני כמה ימים כשהלכתי ברחוב עמק רפאים בירושלים ונכנסתי, לגמרי במקרה, לבית הקברות של הקהילה המשיחית. רק כשחזרתי הביתה הבנתי, שביקרתי בזירת סצנת הפתיחה בספרו של חיים באר "בחזרה מעמק רפאים".

כמה ימים לפני פרוץ הסגר, נסענו, בעלי ואני, לחגוג 30 שנות נישואים בירושלים. בדרך כלל אנחנו מתארחים במלון של הכנסייה הסקוטית, אבל בגלל הקורונה הוא סגור. התארחנו במלון אחר, במושבה הגרמנית, ובבוקר שישי, בטרם תרד השבת על ירושלים ותשתרר בה דממת המוות של היום הקדוש, כפי שעתיד להתברר לנו בחלוף כמה שעות, יצאנו לשוטט ברחוב עמק רפאים.

יש לנו מנהג כזה, לבעלי ולי, כשאנחנו מטיילים ברחובות רחביה, טלביה והמושבה הגרמנית: מדי פעם אני מצביעה על אחד הבניינים ואומרת לו: "אם מישהו יציע לך את הבית הזה, אל תתקשר לשאול אותי כלום, ישר תגיד לו, כן, אני רוצה". אלה כמובן שעשועים של אנשים שיכולים אולי לחלום חלומות כשהם עוברים על יד שכיות החמדה הארכיטקטוניות הללו, אבל לא לחשוב בכלל על קנייתן. ככה הלכנו והתהלכנו ממזרח למערב בצדו השמאלי של הרחוב, חלפנו על פני בתי הקפה, ששלטי הכשר והכשר למהדרין מעטרים אותם, ראינו את "מאפה נאמן", "קפית", "טחנת הקפה" ועוד ועוד בתי אוכל שאת שמותיהם כבר שכחתי, עד שחלפנו על פני חומה ובה שער ברזל. כיוון שהיה השער פתוח, נכנסנו.

מצאנו את עצמנו בבית קברות. משמאלנו היה דוכן עמוס בכל מיני פלאיירים, לפנינו בית הקברות, ומימיננו חומתו המעוטרת כולה בציורים צבעוניים של סצנות מהתנ"ך ומהברית החדשה. שומר בית הקברות ערך לנו סיור בין הקברים וסיפר לנו שגם הוא יהודי משיחי שנולד בבני ברק למשפחה חרדית. בין היתר ראינו שם את קברה של דולה בן יהודה, בתו של אליעזר בן יהודה, שנישאה לקצין בצבא הבריטי ונטמנה שם לצדו. עוד אשוב לכך בהמשך.

הבטנו בכל זה בעניין, אבל כפי שציינתי, רק כשחזרתי הביתה הבנתי איפה ביקרתי. הלא זה בית הקברות שבו מתחילה עלילת ספרו של חיים באר "בחזרה מעמק רפאים". מי היה מאמין שיש מקום כזה באמת! מאוד אהבתי את הספר הזה שיצא לפני שנתיים בהוצאת "עם עובד". פתחתי אותו ואכן, המצבות שראיתי במו עיני יומיים קודם לכן, מופיעות בו בזו אחר זו. עלילתו של הספר, בקצרה, נפתחת בהלווייתו של הסופר היהודי-עברי אלישע מילגרוים, שמת בזרועותיה של פילגשו הגויה הפולנייה בנכר. אשתו, נעמי זלקינסון, גם היא גויה, אבל היתה בעלת ייחוס: סבה, הסופר המומר יצחק אדוארד זלקינסון, תרגם את הברית החדשה לעברית.

בית הקברות המשיחי. חומה שמעוטרת ציורים צבעוניים של סצנות מהתנ"ך ומהברית החדשה
דוד שי / ויקיפדיה

בזה אחר זה מכנס באר את הדמויות שמופיעות בחצר בית הקברות ומציג אותן לקוראיו. אגב כך, הוא מספר על מקרה שקרה באותו בית קברות בדיוק, שבו קברו בטעות רב מפורסם במקום כומר, והכומר, אבוי, כמעט שנטמן בהר הזיתים. עם תום הלוויה יוצאים משתתפיה למרדף בעקבות כתב ידו האחרון של מילגרוים, "ומלאכים יחפזון", שאמור, כך נראה, להניב ליורשיו מזומנים רבים.

באר כתב ספר ארס פואטי שמלעיג על הממסד הספרותי בארץ וחושף את מעלליו, מספר על כל המילייה המתפרנס מעבודתם של הסופרים וגם מגלה כמה סודות. זה ספר בעל גוון פארודי עמוק כל-כך וכתוב בעזות רבה כל-כך, עד שלעתים חשבתי שזהו ספרו האחרון של באר. אל דאגה, הוא ממשיך לכתוב. שוחחתי איתו על כך.

יש מעט יצירות שקראתי שהחלק האמיתי בהן נראה לא רק בדיוני, אלא פנטסטי ממש. והנה, כאילו בקעה העלילה מתוך דפי הספר כשרגלי דרכו בבית הקברות. כאילו כתבת מדריך למטייל בירושלים. איך זה קרה?

באר: "הדבר המרתק ביותר בכתיבה הספרותית הוא שלא צריך להמציא את הבדיוני, שכן הוא הרבה יותר ממשי מהממשי וצריך פשוט לדעת לאתר אותו. מספר האירועים הביזאריים שמופיעים במציאות הוא אדיר. התיאור של הוצאת הארון מהקבר, הוא תיאור של אירוע שהייתי נוכח בו, גם אם בנסיבות אחרות: ארון ובתוכו רב חשוב מקליבלנד שרצה להיקבר בארץ הקודש הגיע בטיסה לארץ ונמסר לחברה קדישא בהר הזיתים. כשפתחו אנשי חברה קדישא את הארון גילו לחרדתם שבתוכו שוכב כומר שצלב גדול מונח על חזהו. התחילו לברר את העניין, והתברר, שגופתו של הרב החשוב והנכבד נשלחה להיקבר בבית הקברות בעמק רפאים ואף נטמנה שם".

"אנשי חברה קדישא מיהרו לשם, פתחו את הקבר והחליפו בין המתים. אחד ממכרי בחברה קדישא ירושלים הוא שאמר לי שהדבר הזה הולך לקרות, וכך יכולתי להשתתף באירוע. בזמנו, התלבטתי אם לתאר את הסיפור ברשימה עיתונאית ב'דבר השבוע', אבל החלטתי שזה סיפור שחבל לבזבז אותו על עיתונות, ושמרתי אותו בלבי. כשצמח הרומן הזה, נזכרתי בו ושיבצתי אותו בספר. זאת הוכחה לכך, שלא צריך להמציא את הבדיות, אלא צריך לדוג אותן מתוך המציאות".

כריכת הספר
ויקיפדיה

"אגב, זה לא הסיפור המוזר היחיד שקרה בבית הקברות הזה. יש לי סיפור נוסף, שלא מופיע בספר: מכיוון שדולה בן יהודה הורישה את כל כספה ואת כל רכושה לאקדמיה ללשון עברית ולאוניברסיטה העברית, נכחו בהלווייתה גם נשיא האוניברסיטה, פרופסור משה בן אשר, אדם דתי שהספיד אותה ונדמה לי שאפילו אמר קדיש על קברה, וגם פרופסור מנחם בן ששון, רקטור האוניברסיטה שגם הוא יהודי דתי. זה מקום שקרו בו הרבה דברים פנטסטיים".

המון שמות שמופיעים על המצבות מופיעים ככתבם וכלשונם בספר. אולי אתה מוכן לגלות לקוראים מיהו מילגרוים, הסופר היהודי חובב הגויות?

"מה שמרגש אותי תמיד זה לקחת את המציאות ולשתול לתוכה דמות פיקטיבית אחת או יותר ולתת להן לנהל דו-שיח עם המציאות. יש משהו לא מוסרי בכתיבת רומן מפתח, ואני ממש מתעב את זה. אם יש למישהו משהו להגיד, שיעמוד מאחורי זה, כמו שעשיתי כשכתבתי את 'גם אהבתם, גם שנאתם' (ספרו של באר שעוסק בקשרים בין ביאליק, ברנר ועגנון – ע"ק), אבל אם כותבים רומן, אסור לעשות זאת. אפשר לקחת איברים שונים מאנשים שונים אבל חשוב שהדמות שיוצרים תהיה בסופו של דבר דמות פיקטיבית. אני האלוהים שברא דמות. לשקף דמות מהמציאות כפי שהיא, נראה לי מעשה לא מוסרי ושיותר מזה, לא מעניין".

"מילגרוים הוא דמות פיקטיבית, אבל מכיוון ששימש אותי בניסיון לתאר את המילייה הספרותי, את השימוש שעושים חבריה בעיזבונות, את האלמנות הספרותיות, את הפרופסורים, את כל מחפשי המטמונים שחיים מהמתים, ברור שאפשר לראות בו שברים מדמויות אמתיות, אבל הוא בעצמו בדיוני לחלוטין".

אני רוצה להציע, שמכיוון שזה בעצם ספר ארס פואטי, כזה שכותב על אודות היצירה, מילגרוים מייצג את הספרות העברית, אולי את הסופר העברי, שקשריו עם העולמות הגויים או עם העולמות שבתווך, כמו עולמו של המומר זלקינסון, שתרגם את הברית החדשה לעברית, הם שהופכים את יצירתו לבעלת משמעות.

"גם אם זה נכון, עלי להסתתר מאחורי האינוסנטיות של הסופר, שכביכול אינו מודע לעניין. אבל אם לדבר ביושר, אומר, שהכי מעניין זה לכתוב על מקום אחרי שיצאת ממנו, ואתה מביט בו ממרחק מסוים. ג'יימס ג'ויס כתב על דבלין כשהוא כבר לא חי בה. לפעמים שואלים אותי, אם אני כותב על ירושלים למה אני לא חי בה. אבל אם הייתי חי בירושלים, לא הייתי כותב עליה. גמרתי עכשיו לכתוב ספר, ואני עוד לא רוצה לתת לאף אחד לקרוא אותו, כי אחרי שאתן אותו לקריאה כבר לא אוכל להכניס אליו דברים וגם לא להוציא ממנו. פתאום הבנתי, למה היהדות לא רצתה שהתורה שבעל פה תיכתב? כי מסירת הספר חותמת אותו. ברגע שמדפיסים דבר, אתה מקפיא אותו למוות. כל זמן שהדברים הם בעל פה, הם נזילים, חיים וזורמים".

לספרו האבוד של מילגרוים קוראים 'ומלאכים יחפזון', צירוף שלקוח מתוך הפיוט 'ונתנה תוקף' שמקובל לשיר בראש השנה וביום כיפור. אבל מה כתוב בספר הזה?

"'מלאכים יחפזון' זה הספר החדש שכתבתי עכשיו, ובאמת חיפשתי לו שם. העלית עכשיו חיוך גדול על פני, אולי באמת זה יהיה שמו. למבקרים יהיה מה להגיד על השם הזה. עדיין לא החלטתי, אבל זאת בהחלט אפשרות".  



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#