100 מיליון דולר, 10 שנות שיפוץ, ברכות מביידן — קבלו את מוזיאון "אנו"

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

100 מיליון דולר, 10 שנות שיפוץ, ברכות מביידן — קבלו את מוזיאון "אנו"

לכתבה
נשים בעלות-שם במוזיאון, אחת התצוגות המבליטות, בגרסת המוזיאון המדשה, את חלקן של הנשים בעם היהודי הדס פרוש

הרבה השתנה 
מאז שנחנך 
"בית התפוצות" ב–1978 בנוכחות ג'קלין קנדי, 
ועד השקתו 
כעת תחת השם 
"אנו — מוזיאון העם היהודי", עם אוסף עשיר הרבה יותר וטכנולוגי יותר, שטחי תצוגה נרחבים ושינויים מסוימים במבנה. "בית התפוצות" התיישן, כמוזיאון וכמותג, אומר המנכ"ל, והאוצרת מסבירה למה אין בעיה בהצגת דמויות כוודי אלן ועמוס עוז

113תגובות

כבר לא "בית התפוצות" אלא "אנו — מוזיאון העם היהודי". המוזיאון, השוכן באוניברסיטת תל אביב, סיים תהליך התחדשות שנמשך כעשר שנים ופתח השבוע לקהל חללי תצוגה גדולים ועמוסי פריטים. פתיחה רשמית אינה מתוכננת — בכל זאת, הקורונה טרם עזבה אותנו. המוזיאון יכלול תצוגה היסטורית נרחבת של תולדות העם היהודי, על קהילותיו מאיסלנד ועד הפיליפינים ועל האישים המפורסמים שלו, נשים וגברים. בנוסף, מוצגות בו יצירות של אמנים יהודים וחפצי יודאיקה עתיקים ועכשוויים.

"הדרך שבה חוגג המוזיאון את ריבוי הפנים התרבותי בעם היהודי ומגוון הזהויות, היא מסר חיוני בתקופה שבה רבים כל כך מנסים לפלג בינינו, ורבים אחרים נאבקים למען איחוי השסעים", כתב השבוע עם הפתיחה המחודשת נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, במכתב לחבר דירקטוריון המוזיאון, אלפרד מוזס. ביידן הוסיף: "לעם היהודי ולהיסטוריה שלו תמיד היו מקום מיוחד בליבי. לאורך כל הקריירה שלי היה לי הכבוד לפגוש ולעבוד עם כל ראש ממשלה ישראלי החל מגולדה מאיר (...) הברית בין מדינותינו מוצקה כיום ממש כפי שהיתה 11 דקות אחרי הקמתה של מדינת ישראל, כשארצות הברית היתה המדינה הראשונה בעולם שהכירה בה".

100 מיליון דולרים עלה פרויקט ההתחדשות. 18 מיליון הגיעו מהמדינה, 30 מיליון הגיעו ממשפחת נבזלין, שיצירות מהאוסף שלה תלויות גם במוזיאון (משפחת נבזלין היא מבעלי עיתון "הארץ". אירנה נבזלין, בת זוגו של שר הבריאות, יולי אדלשטיין, היא יו"ר הדירקטוריון של המוזיאון). 52 מיליון דולרים נוספים הגיעו מעשרות תורמים מהארץ ומהעולם. סכום ההקמה דומה לסכום ההתחדשות של מוזיאון ישראל לפני יותר מעשור — אך שונה במהותו. במוזיאון ישראל עיקר ההשקעה היתה בשיפור המבנה וכאן עיקר ההשקעה הכספית היתה בתצוגה.

מוזיאון "אנו" מבחוץ. נגיעות אדריכליות קלות במבנה
הדס פרוש

בדומה למוזיאון הטבע על שם שטיינהרדט, שכנו באוניברסיטה שנפתח לפני מספר שנים, גם "אנו" הוא עתיר טכנולוגיות וכולל 50 סרטים ו–25 הפעלות מוזיאליות אינטראקטיביות ממוחשבות. "אפשר לבלות כאן שבועיים בשקט", אומר מנכ"ל המוזיאון דן תדמור. על העומס הטכנולוגי הוא אומר: "השתדלנו שהטכנולוגיה תסייע לספר את הסיפור ולא תהיה הסיפור עצמו. יש במוזיאון איזון בין אובייקטים לטכנולוגיה. ילדים היום נחשפים בעיקר למסכים, אבל אני חושב שאם תבקרי כאן עם האחיין שלך, הוא יזכור פריטים ולא רק דברים אינטראקטיביים".

מנכ"ל המוזיאון, דן תדמור
אנו - מוזיאון העם

התצוגות החדשות יצטרפו לחללי תצוגה מצומצמים יותר שהיו פתוחים במהלך השיפוצים ואיכלסו בין היתר את תערוכת בתי הכנסת ותערוכת ההומור היהודי. שטחי המוזיאון משתרעים על פני 7,000 מ"ר, ותדמור מקווה שיגיעו לבקר מדי שנה בין חצי מיליון ל–600 אלף בני אדם — מה שיציב אותו מבחינה זו בחמישיה הראשונה של המוזיאונים בארץ. "אין סיבה שלא נגיע לזה. לאגף שפתחנו לפני חמש שנים הגיעו 200 אלף בשנה", אומר תדמור.

"המילה 'תפוצות' מבטאת חציצה והיא תולדת שיח משנות ה–50 וה–60. כשהמוזיאון נפתח הוא היה נפלא אבל גילינו של'בית התפוצות' יש כיום ערך מותגי שלילי. השם 'אנו' נבחר מתוך כמאה והוא מכיל ומאגד" המנכ"ל תדמור

עמד על סף סגירה

הרעיון להקמת המוזיאון עלה בשנות החמישים ובתחילת הדרך היה ויכוח האם להקימו בירושלים או בתל אביב. ראש עיריית ירושלים אז, מרדכי איש שלום, שקל להתפטר מחברותו בוועד הישראלי של הקונגרס היהודי העולמי, סיפר "הארץ" בנובמבר 1960, "אחרי שד"ר נחום גולדמן הודיע כי בית התפוצות שיישא את שמו, יוקם בתל אביב". אבן הפינה הונחה ב–1966 וצוין שהמוזיאון ישמש פינת זיכרון לקהילות ישראל שנחרבו ולאוצרות העם היהודי הפזורים בנכר.

האדריכלים יצחק ישר ואלי גבירצמן הם שתכננו את המבנה, שנחנך ב–1978 לאחר 12 שנות בנייה. את הסרט גזר נשיא המדינה אפרים קציר, והסופר ניצול השואה אבא קובנר, אחד ממייסדי בית התפוצות, אמר: "עם ישראל יצא אל הגלות דרך שבעת שערי ירושלים, ובתקופתנו הוא חוזר אל הארץ דרך שבעת השערים, אשר ממחיש אותם מוזיאון בית התפוצות — הלא הם שערי האמונה, הקהילה, המשפחה, היצירה, הקיום ושער שבעת הימים, אלה הם המדורים של מוזיאון בית התפוצות".

המוזיאון המחודש, מבט מבפנים על קטע משתי קומות
הדס פרוש

לאירוע הפתיחה הגיעה גם ג'קלין קנדי אונסיס, אלמנתו של נשיא ארה"ב ג'ון פ. קנדי. כשנפתח, היה המוזיאון סיפור הצלחה ונחשב חדיש באופני התצוגה. בשנה הראשונה הגיעו אליו 400 אלף מבקרים. בשנות ה–80 ובתחילת שנות האלפיים נקלע המוסד לשני משברים משמעותיים והיה על סף סגירה. תוכנית הבראה וגיוס תורמים חדשים הותירו אותו פתוח.

היה ויכוח היכן להקים את המוזיאון. ראש עיריית ירושלים, מרדכי איש שלום, שקל להתפטר מהוועד של הקונגרס היהודי העולמי, אחרי שד"ר נחום גולדמן הודיע כי בית התפוצות שיישא את שמו יוקם בתל אביב

אדריכלי ההתחדשות הם אלעד מלמד ודניאל מינץ, שזכה בפרס רכטר לפני מספר שנים על תכנון בית הספר להוראת השואה ביד ושם. מינץ מספר שבתחילת הדרך היתה התלבטות אם להרוס את הבניין ולבנות מחדש. "אני חושב שמבחינה תרבותית לא צריך להרוס ולבנות מחדש. אני מאמין באדריכלות הברוטליסטית, הסגנון שאליו משתייך הבניין". בשלב מסוים של תכנון הפרויקט, העבודה פוצלה לשני משרדי תכנון: מינץ־מלמד נותרו אחראיים על האדריכלות והמעצב האמריקאי פטריק גלאגר, המנוסה בתכנון תערוכות, מונה למעצב התערוכות עצמן — מה שסייע בגיוס התרומות.

ספר התורה מקוצ'ין עם עיטורים ייחודיים בכתר, שהעניק במתנה ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, בביקורו כאן
הדס פרוש

ואכן, מבחוץ המבנה כמעט לא השתנה. נוספה לו רק רמפה מרשימה מבטון חשוף שמאפשרת נגישות לפרויקט. בנוסף, בוצע מהלך חשוב — הורדו קירות הזכוכית שחסמו את המעבר דרך הבניין לחלק המזרחי של האוניברסיטה. כעת ניתן לעבור מתחת למוזיאון, לצד כניסתו המחודשת, ולהמשיך ללכת בקמפוס. מעל הכניסה שומרה תקרת צלעות הבטון שצופתה בחומר לבן ומוארת בלילה.

מינץ חושב כי המוזיאון דומה מאוד למוזיאון תל אביב, שגם אותו תכנן יצחק ישר: "כל השלד הוא בדיוק כמו במוזיאון תל אביב וכך גם כל המודולים והפרטים. רק חיפוי הגרנוליט מבחוץ שונה. אנחנו חשבנו שצריך לחשוף את כל זה". למעשה, מבחינה ארכיטקטונית נעשה כאן מהלך שמזכיר את בית אריאלה שנפתח לציבור לאחרונה, המשתייך גם הוא לסגנון הברוטליסטי. כלומר — ניקוי התוספות המאוחרות, פתיחת חלונות תקרה (סקיילייטים) כדי שייכנס אור טבעי לבניין, ושילוב של זכוכית כדי להקליל את המבנה.

הגיטרה של לאונרד כהן
הדס פרוש

"המוטו המרכזי שהוביל אותנו הוא שמדובר במבנה איכותי שצריך לנקות", אומר מינץ. עוד אחד השינויים המשמעותיים באדריכלות הבניין היא השמשת גג המבנה לאירועים וכנסים. אל הגג, ששובץ בצמחייה, מגיעים במעלית חיצונית וניתן להשקיף ממנו על קו הרקיע של תל אביב.

תדמור מציין שעשרות ספקים היו מעורבים בפרויקט, כך שהקמת המוזיאון פירנסה כמה חברות שעוסקות במוזיאונים והתייבשו בשנת הקורונה. "ההפקה היא באיכות גבוהה, החל מהחומרים שאת נוגעת בהם כמשטח ועד איכות הסרטים", אומר תדמור. "עבדו על הפרויקט הזה מאות רבות של אנשים, באווירה מיוחדת. כל מילימטר כאן מתוכנן. פטריק גלאגר נדהם מהרמה האמנותית של בוני תצוגה בארץ".

חנוכִייּה של Reddish מ-2003 עשויה מגפרורים
הדס פרוש

תיקון פמיניסטי ומזרחי

התצוגה בתערוכות החדשות משתחררת לחלוטין מהאג'נדה המקורית של המוזיאון כמין אתר הנצחה. את הסיור בבניין ניתן להתחיל מכמה מקומות. אני למשל התחלתי מתצוגת מולטימדיה שבה דמויות יהודיות עונות ב–60 שניות לשאלה "מה יהודי בעיני". אפרת רותם, רבה רפורמית, מספרת שהיא לסבית שיצאה מהארון בגיל 20. "גדלתי בבית חילוני ובגיל 30 התחלתי לשאול שאלות גם על הזהות היהודית שלי (…) שהיום היא מקום שיש בו המון המון המון חופש".

משם אפשר להמשיך לחלק מרכזי במוזיאון שעניינו תרבות יהודית, ומוצגים בו תחומי תרבות באמצעות סרטים, מולטימדיה, סיפורים וחפצים. תלבושת מ–1993 מתוך המופע "אנאפאזה" של להקת המחול בת שבע היא למשל אחד הייצוגים של עולם המחול. בתחום הקולנוע ניתן לראות צילום מתוך "הוא הלך בשדות", עם אסי דיין כצבר הירואי שמקריב את חייו למען המולדת, או דימויים מהסרט "ביג לבובסקי" של הבמאים ג'ואל ואיתן כהן. מוצג כאן גם מודל אמיתי של החייזר E.T מ–1982 שיצר הבמאי היהודי המפורסם מכולם, סטיבן שפילברג. כך גם ייצוגים מתחומי הספרות, המוזיקה, התיאטרון ועוד.

מנכ"ל המוזיאון, דן תדמור: "אנחנו לא אוגרים במחסנים: רק שואלים, רוכשים או מקבלים, ורק דברים שנרצה להראות. אחרת לא ניקח אותם. אנחנו לא בעסקי מחסנאות"

תצוגה על השופטת היהודייה-אמריקאית רות ביידר גינסבורג
הדס פרוש

בסיור במבנה עם האוצרת הראשית, אורית שחם־גובר, בולט התיקון שעושה המוזיאון בהקשר הנשי והפמיניסטי. על טרפז תלת־ממדי גדול מוצגים איורים שיצרה יעל בוגן בנושא נשים יהודיות חשובות. לצידו אינטראקטיב המלמד על הפילוסופית הלן סיסקו, הכלכלנית אלינור אוסטרום, הפוליטיקאית ואשת האקדמיה נעמי חזן ועל המנהיגה הציונית וניצולת השואה חייקה גרוסמן־אורקין, ועוד. במיצב של נשות־שם יהודיות מוצגות בין השאר גולדה מאיר, שולמית אלוני, הנרייטה סאלד ואודרה אזולאי, ואחד הסטנדים מוקדש לשופטת היהודייה אמריקאית רות ביידר גינסבורג. מיצב אינטראקטיבי אחר מציג כוכבות מארצות האסלאם כמו הזמרת האלג'יראית לין מונטי, הזמרת העיראקית סלימה מוראד והזמרת המרוקאית זוהרה אלפסיה.

ואכן, תיקון נוסף שמבקש המוזיאון לעשות הוא חשיפה נרחבת יותר של יהודי מדינות ערב לצד יהודי אשכנז. אפשר למצוא כאן למשל חומש מקונסטנטינופול (איסטנבול) מהמאה ה–16 עם תרגומים לארמית, ערבית־יהודית ופרסית־יהודית ועם פירוש רש"י, וגם דרכונים של יהודים מארצות האסלאם שעזבו את קהילותיהם בשנות ה–40 וה–50 של המאה הקודמת לצד אוסף תעודות של היהודים במחנות העקורים לאחר השואה באירופה.

ייצוג השואה במוזיאון הוא מינימלי — בחלל יחיד עם עבודה של גוסטב מצגר שעושה שימוש בצילום השואה האיקוני "ילד מגטו ורשה", כשהוא מציב לצד חלקו התחתון של הצילום ערימה של פסולת בנייה.

צלחת פסח אל־קמט מסדרת  גראז' יודאיקה של עירית אביר שבנויה מתחתית מגהץ ועליה מגשיות מפליז
הדס פרוש

הלאה. במוזיאון שולבו פריטים עכשוויים וגם היסטוריים של יודאיקה. כך למשל מנורת פסל החירות של מנפרד אנסון מ-1986, ובה תשעה קנים בדמות פסל החירות שתחת כל אחד מהם חרוטים אירוע או דמות מרכזית מתולדות עם ישראל; חנוכִייּה של Reddish מ–2003 עשויה מגפרורים המחוברים לבסיס אלומיניום; צלחת פסח אל־קמט מסדרת גראז' יודאיקה של עירית אביר שבנויה מתחתית מגהץ ועליה מגשיות קטנות מפליז; ויש גם פריטים היסטוריים מיוחדים כמו תיק וכתר לספר תורה מקוצ’ין מ–1908, עם עיטורים בסגנון האופייני לדרום הודו: ספר התורה התקבל במוזיאון בשנת 2017 מידיו של ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, בביקורו בארץ.

האוצרת הראשית, אורית שחם גובר
ינאי יחיאל

בשונה ממוזיאונים רגילים

המוזיאון המתחדש שונה מרוב המוזיאונים המוכרים. כאן הכל מתערבב: אמנות היסטורית ועכשווית, פריטים מהעבר הרחוק ותצוגה טכנולוגית. יש מי שזה יגרום להם כאב ראש, אבל מנגד — אין אדם שלא ימצא לפחות כמה פריטים שיעניינו אותו. "עולם המוזיאונים עושה דיכוטומיה בין התחומים, אבל בחיים הכל מעורבב וגם אצלנו יש הכל. אנחנו משלבים אמנות כחלק מדיאלוג של עבר והווה", אומרת האוצרת שחם־גובר, המלווה את ההקמה המחודשת זה עשור. עוד נבדל המוזיאון הזה בצד הדידקטי המפותח שבו: "אני מסבירה גם את עבודות האמנות קצת יותר ממה שמסבירים במוזיאונים לאמנות".

"אם נוציא את המנצלים, התוקפניים והבלתי נסבלים, נישאר בלי תרבות ובלי אנשים. על כל אחד יש סיפורים. כנראה שכאשר יש לך כוח אתה נהיה כוחני" האוצרת אורית שחם גובר

מוצגים כאן לא מעט אנשים שהפכו שנויים במחלוקת, כמו וודי אלן. ועכשיו התעוררה הפרשה סביב עמוס עוז.

"אם נוציא מכל תחום שאנחנו עוסקים את המנצלים, התוקפניים והבלתי נסבלים, נישאר בלי תרבות ובלי אנשים. על כל אחד יש סיפורים. כנראה שכאשר יש לך כוח אתה נהיה כוחני. אפשר לציין את הניצול, אבל אי אפשר להוציא אותם מתחום הספרות, הקולנוע או המוזיקה. הרבה סופרים השאירו ילדים אומללים אחריהם".

את המנכ"ל דן תדמור אני שואלת על כך שיהיו במוזיאון רק מעט תצוגות מתחלפות, ושאין לו אוסף כמו במוזיאונים אחרים. "כשיצאנו לדרך לא היה אוסף", אומר תדמור, "כי המוזיאון הישן היה מבוסס על רפליקות. עכשיו יש. אנחנו לא אוגרים דברים ושמים במחסנים — אנחנו שואלים דברים או רוכשים או מקבלים. ורק דברים שאנחנו מתכוונים להראות. אחרת לא ניקח אותם. אנחנו לא בעסקי המחסנאות והאגרנות, אלא רוצים להראות דברים".

חלל במוזיאון
הדס פרוש

למה בכלל השתנה השם הכל כך מוכר של בית התפוצות?

"כשאנחנו משיקים מוזיאון חדש לגמרי, הוא ראוי לשם חדש. המילה 'תפוצות' מבטאת השקפה שחוצצת בין סוגים שונים של יהודים — אלה בישראל ואלה בתפוצות — והיא תולדה של שיח משנות ה–50 וה–60. הטרמינולוגיה מיושנת ולא תואמת את המציאות. עשינו סקרי עומק וגילינו של'בית התפוצות' יש כיום ערך מותגי שלילי. כשהמוזיאון נפתח ב–1978 הוא היה פורץ דרך ונפלא ואני מסיר את הכובע בפני דור מקימיו — שייקה ויינברג, קובנר ואחרים — אבל עם השנים הוא התיישן: פיזית, טכנולוגית וגם תימטית. מה שהיה נפלא ב–1978 היה עוד בסדר ב–1988, אבל כבר היה עייף עשור לאחר מכן. אנשים קיבלו חוויה של מוזיאון אפל ומיושן. על השם 'אנו' החלטנו לאחר בחירה בין כ–100 שמות. מבחינתנו זה שם מכיל ומאגד, המשקף היטב את ערכי המוזיאון".

איך המבקר יודע מה לבחור כשהוא מגיע למוזיאון?

קומת הגג, המשקיפה על קו הרקיע של תל אביב
הדס פרוש

"צריך להבחין בין המבקר הבודד לבין קבוצות, ובפרט קבוצות עם מאפיינים מוגדרים. לגבי אינדיבידואלים, קודם כל יש מדריך קולי שמציע מסלולים. אבל חוץ מזה, בכל תהליך קליטת המבקר אנחנו מקיימים איתו דו-שיח: כמה זמן יש לך? מה מעניין אותך? ולפי זה ממליצים. לגבי קבוצות, בפרט קבוצות עם מאפיינים מובהקים, פיתחנו תכניות ביקור לפי פרמטרים כמו גיל, שפה, רקע, משך ביקור. אבל גם כאן מתקיים דיאלוג עם הקבוצה כדי שהתוכן יהיה הכי מדויק".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות