"הכינוי 'מוח של ציפור' אינו עילה ללעג אלא משהו להתהדר בו"

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"הכינוי 'מוח של ציפור' אינו עילה ללעג אלא משהו להתהדר בו"

לכתבה
הסופרת ג'ניפר אקרמן עם לילית אפורה. "הציפורים הן 'אומה' נפרדת על כדור הארץ" (התמונה צולמה במוזיאון הפתוח סקאנסן בשטוקהולם) Sofia Runarsdotter

נטייה משחקית מפותחת, הטעיות ורמאות, בריתות חברתיות, זיכרון פנומנלי למקומות וחוש אסתטי. סופרת המדע האמריקאית ג'ניפר אקרמן טוענת שאנחנו חוטאים בהערכת חסר של תבונת הציפורים, ומוכיחה זאת בספרה החדש "דרך ציפור"

35תגובות

"מוח של ציפור" נשמע כעלבון. ג'ניפר אקרמן, אחת מסופרות המדע הפופולרי הבולטות כיום בארצות הברית, סבורה שזו דווקא מחמאה. בספרה החדש "דרך ציפור" (תרגום תום דולב, הוצאת אסיה) מוכיחה אקרמן שציפורים הן בכלל לא מה שחשבנו. בתום קריאת הספר נוחתת על הקורא ההכרה שמהפכה ממשית מתחוללת בשנים האחרונות בהבנת עולמן של הציפורים. רוב התפיסות המסורתיות על האופן שבו הן מנהלות את חייהן, מתקשרות ביניהן, מחפשות מזון, מחזרות, מתרבות או שורדות פשוט לא נכונות.

יותר מכך — המון דברים שפעם חשבנו שמייחדים את המין האנושי או את עולם היונקים מתגלים במהלך קריאת הספר כמשותפים גם לעולם הציפורים. מסתבר שהן יכולות לבצע הטעיות מתוחכמות, לרמות, לחטוף, לכרות בריתות, לשתף פעולה, לשמר תרבות מסורתית ולשחק.

שחפית הקוטב. מסע הנדידה הארוך ביותר שתועד אי פעם

במבוא לספרה כתבה אקרמן: "פעם אחר פעם אנחנו טוענים שהאדם הוא המין היחיד בעולם עם יכולת מסוימת — הכנת כלים, חשיבה לוגית, תקשורת דמוית שפה — ופעם אחר פעם אנחנו מגלים שציפורים חולקות יכולות דומות. ככל שאנו לומדים יותר על מנעד ההתנהגויות יוצאות הדופן שלהן, כך הן מטרפדות את מאמצינו לקטלג אותן, ומראות שהעובדה שיש להן 'מוח של ציפור' איננה עילה ללעג אלא משהו להתהדר בו".

מתוך הספר. ציפורים חולקות יכולות דומות עם בני האדם
איורים: ג'ון בורגו

ספרה של אקרמן בוחן חמישה תחומי פעילות של ציפורים: שיחה, עבודה, משחק, אהבה והורות. היא מרבה להתמקד בדוגמאות קיצוניות ומציגה מחקרים מכל רחבי העולם, כשהזירה הבולטת ביותר היא דווקא אוסטרליה, בה מתנהלים לדברי אקרמן כמה ממחקרי הצפרות המרתקים ביותר. "מדענים לא נוהגים לעשות שימוש בעדויות אנקדוטליות, ולרוב נסמכים על מידע שניתן לשחזור או על עיבוד סטטיסטי", מסבירה אקרמן, "אבל תצפית בודדת של צופה כשיר ומהימן שרואה ציפור עושה משהו יוצא דופן, יכולה לספק חלון הצצה נדיר אל גמישותן המחשבתית".

המחקר שמפרטת אקרמן על התנהגויות חריגות אצל ציפורים מצליח להפריך תפיסות יסודיות לגביהן, למשל בתחום השירה. במחקרים אחרונים הסתבר שהטענה לפיה שירת ציפורים שמורה לזכרים בלבד, אינה נכונה. שירת נקבות אינה אנומליה או סטייה, מסבירה אקרמן. זה מרכיב משמעותי, בייחוד אצל מינים שחיים באזורים טרופיים.

"יש ציפורים שמסתירות אלפי פריטי מזון במרחב של אלפי קילומטרים וזוכרות איפה הניחו אותם. מי שיער למשל שעורבים מצטיינים במשחק?"

הטענה לפיה שירת ציפורים שמורה לזכרים בלבד, אינה נכונה
איורים: ג'ון בורגו

דוגמה מפתיעה אחרת היא הנטייה למשחק של העורבים שכולנו מכירים. לדברי אקרמן, עורבים הם מהיצורים המשחקיים ביותר על כדור הארץ לצד קופי אדם, דולפינים ותוכים.

סיפור מרתק אחר עוסק בסוכי הענק (מין עוף שחי באוסטרליה). הסוכי הזכר בונה סוכות ומקשט אותן כדי להרשים את הנקבה עימה הוא רוצה להזדווג. הנקבות, מסתבר, בררניות מאוד. הן פוקדות לעיתים את הסוכות של זכרים שונים ושבות ודוגמות את העיצובים והתצוגות שלהם עד שהן בוחרות בן זוג. מה שובה את ליבה של הנקבה? נמרצות ורגישות המופע, איכות הבנייה של הסוכה, כמות העשב, הפיסול, הסימטריה וחשוב מכל — היקף קישוטי הזכוכית והעצם.

מסתבר שציפורים ניחנו ביכולות שאנחנו לא יכולים אפילו לחלום עליהן. לימוזות חומות בטן (עופות מים שחולפים לעתים גם בישראל) נודדות מאלסקה לניו זילנד במסע אחד רצוף שנמתח על פני עשרת אלפים קילומטרים, שבמהלכו הן עפות יומם ולילה יותר משבוע רצוף, מסע הנדידה המתועד הארוך ביותר של תעופה בלתי פוסקת. שחפית הקוטב עפה מאזור הרבייה שלה בגרינלנד לבית החורף באנטארקטיקה ובחזרה במשך שנה — 70 אלף קילומטרים בסך הכול שיוצרים את מסע הנדידה הארוך ביותר שתועד אי פעם.

"הסיכונים שבפניהם עומדות ציפורים הם עצומים"
איורים: ג'ון בורגו

זוכרות טוב מאיתנו

אקרמן התפרסמה לפני כמה שנים כאשר יצא לאור ספרה שעסק בהצטננות של בני אדם (Ah-Choo! The Uncommon Life of Your Common Cold). הספר הסביר ממה נובעות ההצטננויות החוזרות שלנו ועל מה הן מעידות. אחר כך פנתה לעולמן של הציפורים. בספרה הקודם The Genius of Birds שנהפך לרב מכר בארצות הברית, תיארה את מה שאנחנו יודעים על אינטליגנציה של ציפורים: איך הן פותרות בעיות פיזיות, מקיימות תקשורת, יכולת חברתית, סוגי תבונה. ספרה החדש "דרך ציפור" עוסק באופן בו ציפורים משתמשות במוח שלהן.

כתיבת הספר, הסבירה אקרמן בשיחת טלפון, נמשכה שלוש שנים. שנתיים עסקה בתחקיר ברחבי העולם ועוד שנה בכתיבה. "נסעתי המון בעולם כדי לראות אורניתולוגים עובדים" סיפרה. "זה החלק שאני הכי אוהבת. לצעוד לצידם ולראות את התשוקה שלהם לנושא. הם רוצים מאוד לשתף את תוצאות המחקר שלהם ואני נהנית מזה".

אפשר לשנות את האופן בו אנחנו רואים ציפורים?

"אנשים אמרו לי שקריאת הספר 'דרך ציפור' היא כמו קניית משקפת חדשה. אתה מביט בציפורים באופן שונה. זה הכרחי לאופן שבו אנחנו מעריכים ציפורים ואת הנוכחות שלהן על כדור הארץ. הסיכונים שבפניהם עומדות ציפורים עצומים וככל שנעריך יותר את היכולות שלהן נדאג להן ונשמור עליהן טוב יותר. יש תחומים רבים שבהם אנחנו יכולים ללמוד מן הציפורים. למשל היכולת שלהן לנווט. הן יודעות בדיוק לאן הן נודדות. הן זוכרות טוב מאיתנו איפה שמו דברים. יש ציפורים שמסתירות אלפי פריטי מזון במרחב של אלפי קילומטרים והן זוכרות איפה הניחו אותם. אנחנו לא מעריכים אותן די ולא מבינים כמה יש לנו ללמוד מהן. מי שיער שעורבים, למשל, הם עופות שמצטיינים במשחק?"

"מפתה להשוות בין אנשים לציפורים, אבל זה בעייתי. אנחנו, בני האדם, לא עד כדי כך מיוחדים. יש מיומנויות של ציפורים שדומות למיומנויות אנושיות, אך אסור לעשות האנשה"

"הספר 'דרך ציפור' היא כמו קניית משקפת חדשה"
איורים: ג'ון בורגו

אפשר להשוות התנהגות ציפורים להתנהגות אנושית?

"הן 'אומה' נפרדת על כדור הארץ. מפתה להשוות בין אנשים לציפורים, אבל זה בעייתי. חשוב להבין שאנחנו, בני האדם, לא עד כדי כך מיוחדים. יש מיומנויות של ציפורים שדומות למיומנויות אנושיות, אבל הן שונות ואסור לעשות האנשה של ציפורים. לעומת זה יש גם סיכון של הפחתת הערך שלהן".

מי הקוראים שלך? איך את קובעת את הרמה של הטקסט?

"אני מנסה לפנות לקורא מתעניין, שאכפת לו מעולם הטבע והוא סקרן. אבל האמת היא שאני פשוט כותבת על מה שמעניין אותי. לפעמים אני צוללת עמוק ונכנסת לפירוט רב ואני מקווה שאני לוקחת את הקורא אתי. זה הימור. אני מקווה שהם יאחזו בידי כמדריכה וייתנו לי להוביל אותם. אני עובדת קשה כדי לכתוב ספר מדויק. הדיוק של הפרטים הכי חשוב לי. המשמעות היא פירוט רב יותר ממה שבדרך כלל מקבלים. אני רואה עצמי כגשר בין המדענים לאדם הפשוט והסקרן. אני עובדת קרוב מאוד למדענים, לביולוגים והאורניתולוגים ומנסה ליצור סיפור מעניין, שימשוך את הקוראים".

"אני עובדת קרוב מאוד למדענים, לביולוגים והאורניתולוגים ומנסה ליצור סיפור מעניין"
איורים: ג'ון בורגו

מה המינון הנכון של חוויות אישיות לצד מחקר אקדמי?

"אני משתפת חוויות אישיות כאשר הן שופכות אור חדש על הנושא. אם הן עוזרות להציג את המקום או הנושא. לפעמים החוויות האישיות יוצרות את הנרטיב שעוזר לספר את הסיפור. אבל זה איזון עדין ואני מודעת למאמץ לא להכניס את עצמי לספר יותר מדי. הוא על הציפורים ועל האופי המיוחד שלהן, לא עלי".

כתבת שהיית רוצה לחוות ליום אחד את העולם כציפור.

אני מוקסמת מהרעיון שאנחנו חווים רק חלק זעיר מן העולם בגלל המגבלות של חמשת החושים שלנו. ציפורים ובעלי חיים אחרים חווים את העולם בדרכים שונות מאוד. הן רואות צבע באופן שונה מאיתנו. איך העולם שלהן נראה? איך הן חוות פרח או יער באופן שונה מן האופן בו אנחנו רואים אותם? בעבר חשבנו למשל שאין להן חוש ריח. עכשיו אנחנו מבינים שלציפורים, בייחוד לעופות ימיים, יש חוש ריח מפותח מאוד. יש להן מפות ריח של כל האוקיינוס. הרעיון שאתה יכול להריח את דרכך למקור אוכל מרתק אותי.

סקס נסתר בערבה

אחד הפרקים המרתקים ביותר ב"דרך ציפור" מציג את מחקרו של החוקר הישראלי ד"ר יצחק בן מוחה מאוניברסיטת חיפה ומכללת אורנים, על זנבנים ערביים (ציפור שיר שחיה בקבוצה ונפוצה בערבה). בן מוחה, שהחל את דרכו כתלמידו של פרופסור אמוץ זהבי בחצבה, חקר תופעה שהוא מכנה "הצנעת מין" (concealed sex). על פי מחקרו, למרות שהזנבנים חיים בקבוצות חברתיות ואורח חייהם פומבי מול חברי קבוצתם, הם מתעקשים להזדווג בסתר. לצורך כך הם פיתחו סימני תקשורת משוכללים, בעזרתם הם מזמינים את בני זוגם להזדווגות במקום מסתור, הרחק מחברי הקבוצה.

"הסתרת חיי המין של הזנבן עשויה להיות דוגמא ליכולת המרשימה של ציפורים לאזן ולכונן יחסים חברתיים על מנת לדאוג לשלום בית ולהבטיח שיתוף פעולה"

"הרעיון שאתה יכול להריח את דרכך למקור אוכל מרתק אותי"
איורים: ג'ון בורגו

מחקרו של בן מוחה מוכיח שהם לא עושים זאת כדי להיות מוגנים מטריפה בעת ההזדווגות. השערתו היא שזו אסטרטגיה שנועדה למנוע קונפליקטים חברתיים שעשויים לערער שיתוף פעולה. לדבריו בני אדם וגם זנבנים הם "מתרבים שיתופיים", כלומר, כל חברי הקבוצה מספקים טיפול הורי לצאצאים, אפילו אם הם לא ההורים שלהם. בנוסף לכך, אצל הזנבנים, הזכר והנקבה הדומיננטיים בקבוצה מנסים למנוע מזנבנים אחרים להזדווג עם בני זוגם. המצב דומה אצל בני אדם, שמתאמצים ליצור מונופוליזציה על יחסי המין. הצנעת יחסי המין מבטלת את הגירוי המיני של חברי הקבוצה האחרים ומונעת גורם מסוכן אחד לערעור שיתוף הפעולה.

אקרמן מצטטת בספרה ממחקרו של בן מוחה וכותבת שהסתרת חיי המין של הזנבן עשויה להיות דוגמא ליכולת המרשימה של ציפורים לאזן ולכונן יחסים חברתיים על מנת לדאוג לשלום בית ולהבטיח שיתוף פעולה.

האם ההיבט החזותי לא חסר בספר? במהלך הקריאה מתעורר רצון עז לראות את הציפורים.

"רבים אמרו לי את זה. יש לי המון צילומים נפלאים שאני מציגה בהרצאות אבל הכנסתם לספר היתה הופכת אותו לגדול מדי".

שתי הערות על התרגום: העברת ספר כזה לעברית היא אתגר עצום ומעורר השתאות וכבוד. מאות מיני ציפורים מוזכרים בספר. כמה מהם, מעטים, מוכרים ומרחפים בישראל. הרוב הגדול לא נראה כאן מעולם. לרבים מהם אין כלל שמות בעברית. המתרגם תום דולב התמודד עם האתגר הזה באופן מעורר הערכה ונעזר בפרופ' יורם יום טוב, שיעץ בטביעת השמות בעברית. לא תמיד קל לקורא לצלוח את רצף שמות המינים הלא מוכרים, אבל תרגום הספר טוב וקולח.

הערה אחרונה לגבי שמו של הספר. באנגלית הוא נקרא The Bird Way: A New Look at How Birds Talk, Work, Play, Parent, and Think. זה שם מצוין וברור. בעברית זכה הספר לכותרת "דרך ציפור — מבט רב מעוף בסודות הציפורים — תבונה, תקשורת, אהבה ולהטוטים". זה לא בדיוק אותו הדבר, קצת מתחכם ופחות ברור.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות